חדש באתר!
טראומה מינית ושיקום
הטרדה מינית, תקיפה מינית וניצול מיני מתגלים בשנים האחרונות כתופעה חברתית בשכיחות הולכת וגדלה שמימדיה מקבלים נפח הרבה יותר גדול ממה שאי פעם שיערנו. לפגיעות האלה פנים וצורות שונות ומגוונות עד שקשה להכיל את כל ההיבטים של פגיעות אלה ואת הנזקים והעיוותים האינסופיים שהם גורמים לגברים ולנשים בבואם לגבש לעצמם דימוי עצמי גברי או נשי.
מתוך הטור השבועי של ד"ר רונית אלוני "פרטים אינטימיים" שהתפרסם בשבועון "לאישה" בעריכתה של מיקי מלץ.
אישה לסבית עם טראומה מינית
לילית נכנסה למרפאה כשאיתה בן 6 חמוד וביישן צמוד לרגלה,– לא הייתה גאה ממנה, הילד דומה לה כאילו אין לו אב והוא רק שלה.
תחילתו של הסיפור לפני מספר שנים, אז נכנסה למרפאה אישה מרירה, צינית עד כדי אימה, מוכשרת ואינטליגנטית, ובעלת קריירה בתחום קידום מכירות.
היא לא מקפידה על המראה שלה – בלשון המעטה, אך מושכת תשומת לב בדרכים משלה, היא בנתה לעצמה עם השנים שכבות שומן מגוננות שמנעו ממי שלא רצתה ליצור איתה קרבה.
בהסטוריה שלה אין גברים לבד מהתאהבות אחת בגיל צעיר ממנה התאכזבה, היא היתה שקועה בלימודים ועבודה – תירוץ ששומעים אצלנו רבות במרפאה.
חשוב מאוד לציין שעד גיל 14 בנים ובנות נפגעים באותה מידה . עד עתה היה נדמה שבנות נפגעות יותר – . הסתבר שהסיבה לכך היא כי בנים מדווחים פחות, או מכוון שאנחנו לא מספיק רגישים אליהם ולא שמים לב לתופעה זו ולהשלכותיה בקרבם.
גם בוגרים ובעיקר בוגרות יחשפו במהלך חייהם להטרדות מיניות קטנות או משמעותיות יותר ובחלקם לתקיפה מינית או ניצול מיני של ממש. יש לכך הגדרות משפטיות וחברתיות המשתנות מעת לעת כשכיום גם אמירה מינית פוגענית או התערטלות, שהתבצעו בניגוד להסכמתה של הנפגעת יחשבו כהטרדה.
ההשלכות הרגשיות של תקיפה מינית הן עמוקות וארוכות טווח והן משמעותיות יותר ומעבר לכל פגיעה והתעללות אחרת שאנו מכירים. הנזק הפסיכולוגי (שיש לו גם ביטויים פיזיים) משתנה מקורבן לקורבן והוא מושפע מגורמים כגון: המבנה האישיותי של הקורבן, משך הפגיעה, גיל הפגיעה, מידת האלימות שהופעלה, הפרש הגיל ויחסי הכוח בין המתעלל לקורבן, מידת הקרבה המשפחתית שבין הקורבן למתעלל, תגובת הסביבה לאירוע וכיו"ב. הפגיעה המינית נחווית ברוב המקרים כטראומה שעלולה להתפתח להפרעה פוסט טראומטית (PTSD). הפרעה מסוג זה מתאפיינת בסימפטומים כמו: התנתקות בזמן מגע אינטימי כלשהו, תחושות עמוקות של השפלה, פחד, פלאשבקים בלתי נשלטים של האירוע, דריכות יתר, הימנעות מסממנים שמזכירים את האירוע כמו הליכה לאותו אזור, לבישת אותם בגדים, חזרתיות ושיחזור של אלמנטים הקשורים באירוע וכו'. מרבית הנפגעים יגלו קושי עם מגע גופני ובמיוחד בקיום יחסי מין גם לאחר זמן רב.
שיקום וטיפול לנפגעי תקיפה מינית
קיים הבדל בין טיפול במי שפונה מיידית לעזרה (לצערנו אלו מיעוטם של המקרים) לבין טיפול במי שפונה שנים אחרי האירוע. כמו כן קיים הבדל בטיפול בין קורבנות של תקיפה מינית חד-פעמית לבין קורבנות של התעללות מתמשכת. קיים גם הבדל מהותי אם התוקף היה אדם קרוב משפחתית או חברתית לקורבן או אישיות רחוקה או בלתי מוכרת (מיעוטם של המקרים). ככל שהתוקף/המנצל (השימוש בלשון זכר נובע מכך שמרביתם של התוקפים הנם גברים לפחות לפי מה שידוע לנו עד עתה) קרוב יותר לקורבן - הפגיעה תהיה משמעותית ומסובכת יותר ולכן הטיפול מורכב יותר. המורכבות הזו נובעת גם מאישיותו של הקורבן, חוזקותיו, משאביו הפנימיים, מערכות התמיכה שלו והיקף השלכות הפגיעה על חייו. ישנם נפגעים שיותאם להם מסלול טיפולי קוגניטיבי התנהגותי. במקרים בהם הפגיעה לא טופלה קודם לכן נמליץ על טיפול מתאים וממוקד בטראומה בכדי לאפשר למטופלת להשתתף בטיפול המיני מבלי ליצור טראומה נוספת על זו הקיימת כבר.
לאורך השנים צברנו נסיון בטיפול מיני בנפגעי ובנפגעות פגיעה מינית גם בשילוב בן/בת זוג חלופי - סרוגייט. חלק מהנפגעים/ות אינם מסוגלים לבנות אמון בבני זוגם ולאפשר לעצמם הנאה כלשהי בעקבות פגיעה מינית, חלקם מסגלים לעצמם נטייה מינית שונה מטבעם כדרך להתמודד עם הטראומה (נשים שנפגעו על ידי גבר יעדיפו קשר עם נשים, וגברים לעיתים רחוקות מתקבעים על החוויה המינית הראשונה שלהם הטראומטית)
הטיפול עם בני/ות זוג חלופיות מאפשר להם/ן התנסות מדורגת, איטית, בשליטה מלאה שלהם על התהליך, תוך התבוננות על המאפיינים של הטראומה ובחירה באופנים המתאימים להם להגיע להנאה מינית שאינה משחזרת בהכרח את דפוסי הטראומה. יש פעמים שנדרש תהליך של שחזור הטראומה באופן מבוקר כדי לרכוש שליטה במקום בו לא היתה שליטה, כאמצעי לצאת לדרך חדשה.
הטיפול בשילוב בני זוג חלופיים מאפשר חוויה מתקנת בדרך ליצירת מערכת יחסים בריאה ומותאמת לנפגעים/ות.
טיפול באמצעות אומנות
שיטה זו, מלבד היותה שיטה יצירתית המסייעת להפחתת תופעות הדיכאון הנלווה לטראומה, מאפשרת גישה לחלקים הלא מודעים במוחנו וטיפול אקטיבי בהם, ובכך מסייעת להנכיח את הזהות בדרך יצירתית חושית העוקפת את היכולת המילולית. דברים שקשה לנו עדיין להגיד על עצמנו, אנחנו יכולים לצייר, ולהתחיל לחזק את עצמנו. הטיפול באומנות גם עוזר מאד לחבר רצף החיים שניפגע - הזהות הקודמת לפגיעה יחד עם הזהות העכשווית לחיוב ושלילה.
המודל "חשיפה ממושכת", שפותח על ידי פרופסור עדנה פואה
הטיפול ב"חשיפה ממושכת" הנו קצר מועד, ממוקד בטראומה.
שיטת הטיפול הנה היזכרות באירוע הטראומטי עצמו בתנאים ייחודיים המאפשרים למוח לעבד את הטראומה ולהעבירה ממצב גולמי למצב המעובד רגשית במקום מודע במוח.
עיבוד זה נמצא יעיל בהורדת רמת החרדה והסימפטומים הנזכרים לעיל הנלווים לזיכרון הטראומטי. הטיפול מתאים לאנשים הזקוקים להיזכר ולעבד את הטראומה בדרך יצירתית., אנשים המרגישים בגופם את הטראומה אבל אין להם נגישות לזיכרון. נשים וגברים שהיו בטיפול פסיכולוגי ועיבדו את הטראומה אבל לא מצליחים להפנים ולהחזיר את התשוקה לחייהם.
הטיפול באומנות הוא למסע משותף להתרת המורכבות מתוך תחושת ההרס, ההימנעות ותחושת חוסר התשוקה לחיים. מנקודה זו מתחילה בנייה מחודשת ויציאה למסע של היזכרות (לא חובה, לפי רצון הפונה) או התארגנות המעודדת מרפא. הציור או הקשקוש הרגשי וההתבוננות המשותפת בציורים, בסביבה שמורה שאינה חודרנית או מתעלמת, מעניקה מקום לחוויה הנשכחת ובונה אמון וקשר מחודשים ותקינים. הטיפול באומנות נותן חיבור מיידי ליצירתיות והיא המפתח ליציאה מהדיכאון להיזכרות ולתשוקה.
שיקום מיני בעקבות התעללות או הטרדה מינית
הטרדה מינית, תקיפה מינית וניצול מיני מתגלים בשנים האחרונות כתופעה חברתית בשכיחות הולכת וגדלה שמימדיה מקבלים נפח הרבה יותר גדול ממה שאי פעם שיערנו. לפגיעות האלה פנים וצורות שונות ומגוונות עד שקשה להכיל את כל ההיבטים של פגיעות אלה ואת הנזקים והעיוותים האינסופיים שהם גורמים לגברים ולנשים בבואם לגבש לעצמם דימוי עצמי גברי או נשי.
חשוב מאוד לציין שעד גיל 14 בנים ובנות נפגעים באותה מידה . עד עתה היה נדמה שבנות נפגעות יותר – . הסתבר שהסיבה לכך היא כי בנים מדווחים פחות, או מכוון שאנחנו לא מספיק רגישים אליהם ולא שמים לב לתופעה זו ולהשלכותיה בקרבם.
גם בוגרים ובעיקר בוגרות יחשפו במהלך חייהם להטרדות מיניות קטנות או משמעותיות יותר ובחלקם לתקיפה מינית או ניצול מיני של ממש. יש לכך הגדרות משפטיות וחברתיות המשתנות מעת לעת כשכיום גם אמירה מינית פוגענית או התערטלות, שהתבצעו בניגוד להסכמתה של הנפגעת יחשבו כהטרדה.
ההשלכות הרגשיות של תקיפה מינית הן עמוקות וארוכות טווח והן משמעותיות יותר ומעבר לכל פגיעה והתעללות אחרת שאנו מכירים. הנזק הפסיכולוגי (שיש לו גם ביטויים פיזיים) משתנה מקורבן לקורבן והוא מושפע מגורמים כגון: המבנה האישיותי של הקורבן, משך הפגיעה, גיל הפגיעה, מידת האלימות שהופעלה, הפרש הגיל ויחסי הכוח בין המתעלל לקורבן, מידת הקרבה המשפחתית שבין הקורבן למתעלל, תגובת הסביבה לאירוע וכיו"ב. הפגיעה המינית נחווית ברוב המקרים כטראומה שעלולה להתפתח להפרעה פוסט טראומטית (PTSD). הפרעה מסוג זה מתאפיינת בסימפטומים כמו: התנתקות בזמן מגע אינטימי כלשהו, תחושות עמוקות של השפלה, פחד, פלאשבקים בלתי נשלטים של האירוע, דריכות יתר, הימנעות מסממנים שמזכירים את האירוע כמו הליכה לאותו אזור, לבישת אותם בגדים, חזרתיות ושיחזור של אלמנטים הקשורים באירוע וכו'. מרבית הנפגעים יגלו קושי עם מגע גופני ובמיוחד בקיום יחסי מין גם לאחר זמן רב.
שיקום וטיפול לנפגעי תקיפה מינית
קיים הבדל בין טיפול במי שפונה מיידית לעזרה (לצערנו אלו מיעוטם של המקרים) לבין טיפול במי שפונה שנים אחרי האירוע. כמו כן קיים הבדל בטיפול בין קורבנות של תקיפה מינית חד-פעמית לבין קורבנות של התעללות מתמשכת. קיים גם הבדל מהותי אם התוקף היה אדם קרוב משפחתית או חברתית לקורבן או אישיות רחוקה או בלתי מוכרת (מיעוטם של המקרים). ככל שהתוקף/המנצל (השימוש בלשון זכר נובע מכך שמרביתם של התוקפים הנם גברים לפחות לפי מה שידוע לנו עד עתה) קרוב יותר לקורבן - הפגיעה תהיה משמעותית ומסובכת יותר ולכן הטיפול מורכב יותר. המורכבות הזו נובעת גם מאישיותו של הקורבן, חוזקותיו, משאביו הפנימיים, מערכות התמיכה שלו והיקף השלכות הפגיעה על חייו. ישנם נפגעים שיותאם להם מסלול טיפולי קוגניטיבי התנהגותי. במקרים בהם הפגיעה לא טופלה קודם לכן נמליץ על טיפול מתאים וממוקד בטראומה בכדי לאפשר למטופלת להשתתף בטיפול המיני מבלי ליצור טראומה נוספת על זו הקיימת כבר.
לאורך השנים צברנו נסיון בטיפול מיני בנפגעי ובנפגעות פגיעה מינית גם בשילוב בן/בת זוג חלופי - סרוגייט. חלק מהנפגעים/ות אינם מסוגלים לבנות אמון בבני זוגם ולאפשר לעצמם הנאה כלשהי בעקבות פגיעה מינית, חלקם מסגלים לעצמם נטייה מינית שונה מטבעם כדרך להתמודד עם הטראומה (נשים שנפגעו על ידי גבר יעדיפו קשר עם נשים, וגברים לעיתים רחוקות מתקבעים על החוויה המינית הראשונה שלהם הטראומטית)
הטיפול עם בני/ות זוג חלופיות מאפשר להם/ן התנסות מדורגת, איטית, בשליטה מלאה שלהם על התהליך, תוך התבוננות על המאפיינים של הטראומה ובחירה באופנים המתאימים להם להגיע להנאה מינית שאינה משחזרת בהכרח את דפוסי הטראומה. יש פעמים שנדרש תהליך של שחזור הטראומה באופן מבוקר כדי לרכוש שליטה במקום בו לא היתה שליטה, כאמצעי לצאת לדרך חדשה.
הטיפול בשילוב בני זוג חלופיים מאפשר חוויה מתקנת בדרך ליצירת מערכת יחסים בריאה ומותאמת לנפגעים/ות.
הטרדה מינית, תקיפה מינית וניצול מיני מתגלים בשנים האחרונות כתופעה חברתית בשכיחות הולכת וגדלה שמימדיה מקבלים נפח הרבה יותר גדול ממה שאי פעם שיערנו. לפגיעות האלה פנים וצורות שונות ומגוונות עד שקשה להכיל את כל ההיבטים של פגיעות אלה ואת הנזקים והעיוותים האינסופיים שהם גורמים לגברים ולנשים בבואם לגבש לעצמם דימוי עצמי גברי או נשי.גם בוגרים ובעיקר בוגרות יחשפו במהלך חייהם להטרדות מיניות קטנות או משמעותיות יותר ובחלקם לתקיפה מינית או ניצול מיני של ממש. יש לכך הגדרות משפטיות וחברתיות המשתנות מעת לעת כשכיום גם אמירה מינית פוגענית או התערטלות, שהתבצעו בניגוד להסכמתה של הנפגעת יחשבו כהטרדה.
ההשלכות הרגשיות של תקיפה מינית הן עמוקות וארוכות טווח והן משמעותיות יותר ומעבר לכל פגיעה והתעללות אחרת שאנו מכירים. הנזק הפסיכולוגי (שיש לו גם ביטויים פיזיים) משתנה מקורבן לקורבן והוא מושפע מגורמים כגון: המבנה האישיותי של הקורבן, משך הפגיעה, גיל הפגיעה, מידת האלימות שהופעלה, הפרש הגיל ויחסי הכוח בין המתעלל לקורבן, מידת הקרבה המשפחתית שבין הקורבן למתעלל, תגובת הסביבה לאירוע וכיו"ב. הפגיעה המינית נחווית ברוב המקרים כטראומה שעלולה להתפתח להפרעה פוסט טראומטית (PTSD). הפרעה מסוג זה מתאפיינת בסימפטומים כמו: התנתקות בזמן מגע אינטימי כלשהו, תחושות עמוקות של השפלה, פחד, פלאשבקים בלתי נשלטים של האירוע, דריכות יתר, הימנעות מסממנים שמזכירים את האירוע כמו הליכה לאותו אזור, לבישת אותם בגדים, חזרתיות ושיחזור של אלמנטים הקשורים באירוע וכו'. מרבית הנפגעים יגלו קושי עם מגע גופני ובמיוחד בקיום יחסי מין גם לאחר זמן רב.
טיפול נשים בבעיות מיניות של גיל המעבר
נשים שסובלות מתסמונת גיל המעבר המתבטאת בגלי חום, הפרעות שינה, עצבנות, מצבי רוח, ויובש נרתיקי, ימצאו שהרצון שלהן לקיים יחסי מין הולך ויורד. חלק מהסיבות הן המצב הנפשי, אך חלקן הן תופעות רפואיות הנגרמות מחסר בהורמון האסטרוגן. היובש הנרתיקי גורם לכך שתהיה ירידה ברטיבות הנרתיקית בזמן גירוי מיני, האטה ביכולת להגיע לאורגזמה, ולכאבים בזמן קיום יחסי מין. ברור שכשהמין הופך להיות סבל ולא גורם להנאה, הרצון של האישה לקיים יחסי מין ילך ויפחת! ירידה בהורמון הטסטוסטרון אמנם בולטת בעיקר לאחר ניתוחי כריתת שחלות אך יכולה להתרחש גם בגיל המבוגר, ויכולה לגרום לירידה בחשק המיני.
הטיפול:
בשלב האבחון מאותרות הבעיות המרכזיות בהן יש לטפל לצורך שחרור החשק המיני והבאתו למצב שהוא יוכל להיות מורגש ומבוטא.
לעיתים יש לשחרר עכבות מהילדות, להתמודד עם דעות קדומות וחינוך שמרני או חוויות משפחתיות מעכבות, לעיתים יש להתמודד נכון יותר עם דינאמיקות זוגיות שהופכות את החשק המיני לזירה במאבק הזוגי, ולעיתים יש לערוך שינוי בחיי היומיום בכדי לאפשר פניות ורוגע כדי שחשק מיני בכלל יוכל להתעורר.
כשמאותרת בעיה רפואית היא תטופל בהתאם, אם בתוספת הורמונאלית או באמצעים למניעת כאבים או אי נוחות, או לעיתים כשחוסר החשק הוא על רקע של דיכאון – יטופל הדיכאון באמצעים תרופתיים או באמצעים טיפוליים אחרים.
כמו כן יאותרו מעוררי חשק אישיים שלא תמיד מוכרים לבני הזוג או שלעיתים הם לא מרגישים נוח איתם ואלה יקבלו הארה חדשה ויוכנסו לחיי הזוג בתהליך של הכרות הדרגתית ובדיקה הדדית לפי גישתה של אסתר פרל כפי שהיא מתארת בספרה "אינטליגנציה ארוטית".
היכולת להכיל את הפערים בחשק המיני כדבר נורמטיבי איתו אפשר ללמוד לחיות בדרכים שונות ללא לחץ וללא תחושה של עלבון או פגיעה אישית מורידה מתחים ומאפשרת כשלעצמה לחשק המיני להתגבר לרמתו הטבעית אצל כל אחד מבני הזוג.
פרק שנכתב על ידי ד"ר רונית אלוני מתוך הספר "נשים לגופן" המתייחס לגיל המעבר
http://www.wtb.org.il/hebrew/the-book
מיניות, גם בשביל הבריאות / ד"ר רונית אלוני
בספרות המקצועית שעוסקת בנשים ובריאות, נהוג לאפיין שלושה מעברים קריטיים שיש לתת עליהם את הדעת: גיל ההתבגרות, תקופת ההיריון ולאחר לידה וגיל המעבר. בכל אחת מתקופות אלו מתנסה הגוף הנשי בטלטלות הורמונליות, משנה את צורתו, מתארגן מחדש ועובר מאיזון אחד למשנהו. השינויים הדרמטיים האלה משפיעים על תפיסתנו העצמית, על דימוי הגוף ותחושת הערך העצמית שלנו ולכך יש השלכות גם על הביטחון העצמי שלנו.
שניים מהשינויים מתרחשים, לרוב, בסביבה משפחתית אוהדת ותומכת. אבל מה קורה כשאנחנו עוברות לשלב הבא במעגל החיים? - שלב שעדיין אין לו שם הולם והוא מכונה גיל המעבר - לאן אנחנו עוברות? לזקנה? לבלות? לעולם הבא?
בשלב זה, להבדיל מהשלבים שקדמו לו, אנחנו מקבלות מהחברה מבול של מסרים שליליים הנוגעים למראה "המתבלה" שלנו ולתחומי העניין שלנו, שאמורים להיתחם בטיפול בנכדים ובבישול. השיא של חיינו, כך מבהירים לנו, נותר מאחור. על מיניות הס מלדבר, כי ממתי סבתות אמורות ליהנות מסקס או לפנטז על בן/בת זוג צעיר/ה ורענן/ה?
עוד יודעים לספר לנו שזה לא עניין של אורח חיים, שמירה על הבריאות ואנרגיה חיובית, אלא שהגוף שלנו מפסיק להפריש הורמונים ובשל כך מאבד מרקמת העצם והשריר שלו. התחושה העורית שלנו פוחתת, שלא לדבר על מראה העור, אנחנו נעשות איטיות יותר וגמישות פחות והחשק המיני שלנו פוחת, לא רק כתגובה למעמדנו הנשחק אלא גם עקב הירידה ברמות ההורמונים. אם נתמקד בפות ובנרתיק, הרי שהשפתיים וקירות הנרתיק נעשים דקים יותר ככל שאנו מתבגרות ורמת הרטיבות פוחתת.
או אז, באים ואומרים לנו שאיננו רשאיות ליטול הורמונים כי אלה יגרמו לסרטן הרחם והשדיים, ומזה אנחנו ממש פוחדות... לאט לאט אנו שוקעות בדיכאון, שגם הוא כך אומרים, תופעה אופיינית לגיל המעבר, ולאחריו כבר אין חשק לכל פעילות שתוציא אותנו מהדיכאון. ועדיין לא הזכרנו את הסברה הרווחת, שלפיה ככל שאנחנו מתבגרות גובר החשש שמא נלקה במחלה כרונית שתחמיר את התסמינים, כגון יתר לחץ דם או סוכרת ומחלות לבביות, שלא לדבר על סרטן. וגם עוד לא הזכרנו איך משפיעות עלינו מחלותיהם של הורינו, או של בני זוגנו לחיים ולמיטה.
אם נביט סביבנו, ניווכח לדעת שיש נשים המאמצות את התכתיב החברתי המסורתי. תחומי העניין והפעילות שלהן נעשים מוגבלים משהיו קודם, אורח חיים ספורטיבי אינו בראש מעייניהן והן מנהלות אורח חיים פנסיונרי ורגוע. לעומתן, יותר ויותר נשים מוכיחות שאפשר גם אחרת: להיות בת 50, 70 או 90, להיראות במיטבך, להיות בשיא האנרגיה ולהישאר בריאה. במרוצת הזמן אנו רואים יותר ויותר נשים בעלות חזות נאה ואנרגטית, עם קמטים ושיער שיבה. מדובר בנשים ש"גדלו עם הגלולה". נשים שמודעות נשית אינן זרה להן, נשים המודעות לכוחן ולשליטה שלהן על חייהן, היודעות ב-ד-י-ו-ק איך היו רוצות לחיות בשנים הבאות, לאחר שהקן יתרוקן, כשיהיו אדוניות לזמנן החופשי ולגופן. נשים אלה יירשמו לאוניברסיטה בגיל המעבר, יעסקו בספורט באינטנסיביות המזכירה תלמידת תיכון שמתאמנת לקראת תחרות אזורית, יחליפו את בן הזוג (נשים יוזמות רבים ממקרי הגירושין בגיל מבוגר) ולפעמים יעדיפו לחיות עם בת זוג. נשים אלה יודעות היטב כי החיבור למיניות הוא החיבור לחיים ולחיוניות, ולכן לא יעלו בדעתן לוותר על ההנאה, האינטימיות, המגע, הרוגע והאורגזמה הנלוות לחוויה המינית.
אילו יתרונות טמונים בפעילות מינית ארוכת שנים ומספקת?
בכנס שערך הארגון העולמי למיניות, שהתמקד בבריאות מינית במהלך החיים, הובהרו מספר מדדים חיוניים הקשורים למין ואריכות ימים בקרב נשים ((WAS, 2007. אברמוב גילתה כי הימנעות של נשים מקיום יחסי מין מעלה את הסיכון ללקות באירוע לבבי (Avramov, 1976). כמו כן, ממחקרים שונים עולה כי קיום יחסי מין בכלל ואורגזמה בפרט (כולל אורגזמה במהלך אוננות), מפחיתים את הסיכוי ללקות בסרטן, ככל הנראה עקב הפרשת ההורמון אוקסיטוצין (Murrell, 1995). שיעורי הסרטן הגבוהים ביותר התגלו בקרב נשים החיות בגפן או נשים המקיימות יחסי מין לעתים נדירות Whipple, 2007)) כמו כן, נמצא קשר שלילי בין נוכחותו של זרע גברי ברחמה של האשה לבין התפרצות מחלת הסרטן ונוכחות הזרע גם מפחיתה דיכאון ונטייה לאובדנות. ממצא מעניין נוסף הוא שנשים שבן/בת הזוג שלהם מגרים את שדיהן לעתים תכופות, לוקות פחות בסרטן השד (2007 Gianotten,). גירויים מיניים בתדירות גבוהה משפרים גם את עמידותה של המערכת החיסונית בשיעור של 30% (Ibid). וגם במישור החברתי התגלה הרווח המוסף של מיניות בריאה: נמצא שהדימוי העצמי של נשים המקיימות פעילות מינית פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע הוא גבוה יותר מזה של המקיימות פעילות מינית בתדירות נמוכה יותר (Whipple, 2007).
זאת ועוד: גירוי מיני לא נועד אך ורק לצורך סיפוק מיני. ממחקר שהתחקה אחר מניעיהן של נשים שנוהגות לאונן עולה, כי 32% מכלל הנשים המאוננות לפני השינה עושות זאת כדי להירדם(Ellison, 2000) . וידוע שבגיל מתקדם יותר נשים סובלות יותר מהפרעות שינה (Northrup 2001). גם בכל האמור ברפואת הכאב, מסתבר כי קיים קשר חיובי בין גירוי מיני באזורים ארוגניים לבין העלאת סף הכאב והפחתה בכאב (Whipple & Komisaruk, 1988). גירוי של הנרתיק וצוואר הרחם נחשב שווה ערך ל-10 מ"ג של מוקפין, המפחית את שיעורם של כאבים עקב דלקת פרקים שגרונית (ארטריטיס) למשך 6 שעות לאחר האורגזמה. אורגזמות משפיעות לטובה באופן מיידי גם על מיגרנות ((Ibid.
מה, אם כך, עולה מממצאיהם של המחקרים העדכניים? מסר קליט ופשוט: המיניות מהווה חלק בלתי נפרד מחיים בריאים ונורמליים ותורמת רבות לשיפור איכות החיים. לכן, כדאי לנו לא לוותר עליה, גם אם אנחנו צריכות להתאמץ לשם כך. המיניות שלנו אינה חייבת להיות תלויה בגורמים חיצוניים, כקשר זוגי או יחסים עם פרטנר/ית. המיניות יכולה להוות חלק חשוב מחיינו גם אם אנו חיות לבדנו.
דר' רונית אלוני מומחית בטיפול ושיקום מיני וזוגי וטיפולי סרוגייט.
מתוך סדרת הטלויזיה "דיבור מקדים" ששודרה בערוץ 23 בהפקת "באאז הפקות".
