ייעוץ מיני - ד"ר רונית אלוני

אני בת 44 והגעתי למרפאה של רונית אלוני מתוסכלת ומיואשת לגמרי מחוסר היכולת שלי להתמודד עם הקפאון בחיי. הגעתי לכאן חרדה, צינית וביקורתית. לקח לפסיכולוגית שלי שנתיים לשכנע אותי לאזור את כל האומץ שיש בי ולהתנסות בטיפול סארוגייט. הרתיעה שלי ממיניות איננה תוצר של נכות או אלימות, אלא של מכלול צרופי מקרים ונסיבות כביכול טריוויאליות.

 

להפתעתי הרבה מצאתי מקום שהיום מייצג בעיניי את כל מה שטוב ומיוחד בתל אביב: מרפאה בה מחטטים ומחטאים את הפצעים הכי גדולים, אבל זה נסבל ואפילו מהנה כי המוסכמות בפנים שונות לגמרי מאלה שבחוץ. גיליתי במהלך חמישה חודשים עם סארוגייט שבלי בעיות מהסוג שיש לי, או מודעות מהסוג שיש לצוות המטפלים, רב האנשים בכלל לא שמים לב ליופי ולעוצמה שקורנת מהמקום.

 

הכירו לי סארוגייט בעל רגישות עמוקה, תבונה עצומה ופתיחות יוצאת דופן. מבחינתי הוא לקח על עצמו חשיפה לבור מעופש וחשוך. במסגרת תהליך קשה ומרגש, הוא התקרב לבור שלי בנאמנות כדי להושיט יד בטוחה, להוציא ולהרחיק אותי במיומנות. אני רגילה לשקר לגברים, כי איך מסבירים את חוסר הנסיון הזה? לסארוגייט לא היה טעם בשקרים ולכן כבר מהיום הראשון השיח בנינו התקיים בכנות הדדית, תוך אמון שהוא בנה. הוא עמד לצידי, הוביל ונתן לי לחוש עולם שלם שהכרתי בעיקר רק מסרטים, ספרים וחיים של אנשים אחרים. חוויתי הקלה מעצם ההזדמנות לדבר איתו בכנות על הבעיה. כל האנרגיות שהקדשתי בעבר להסחה חסרת טעם התמקדו בעזרתו באמת הפנימית שלי.

 

באחת הפגישות הראשונות שלנו במרפאה תרגלנו מגע בפנים ובראש. הייתי מאוד נבוכה. בהתחלה ישבנו אחד מול השניה אבל אחרי כמה דקות הוא עבר להתיישב מאחורי. נשענתי עליו ואיכשהו המבוכה שלי נעלמה בתוך החיבוק החם שלו. הוא נגע לי בשפתיים, בכתפיים, בצוואר. עצמתי עיניים והתחלתי להרגע. הוא שיחק בשיער שלי ומצאתי את עצמי מקשיבה לנשימות שלו עמוק בתוך האוזן שלי. נשימות כבדות, חמות ומתוקות. הפנים שלו היו צמודות לשלי וטבעתי בתוך מי שהוא, זה היה מהפנט. מצידי הייתי מוותרת על כל השיחות והגמירות והבדיחות שהיו אחרי זה רק כדי לחזור לאותו רגע קסום. יצאתי מההיפנוזה מאוהבת, או שלא יצאתי ממנה בכלל.

 

הטיפול שלי נגמר ואני לא יודעת מה יקרה בעתיד, כרגע ליבי שבור ואני די אומללה. למרות זאת אני שמחה שהכשל בחיי הוביל אותי למרפאה הזאת, כי אחרת לא הייתי מכירה אותו... בכל מקרה ברור לי שבמינימום הצלחתי להרגיש ולעשות את מה שעד לפני כמה חודשים היה בלתי נתפס בעיניי. זכות עצומה נפלה בחלקי להיות מטופלת של הגבר הנדיב והמיוחד הזה, הסארוגייט שלי. חלק ממנו תמיד יהיה איתי ואני אשמור עליו בקנאות. החלק הזה מייצג הומור עצום, טוב לב, חוכמה, סקסיות, אופטימיות ושילוב מהמם של אינטימיות פיסית ורגשית. לנצח יהיה בליבי. האתגר שעוד יש לפניי מבהיל וגדול אבל אני לא רוצה להישאר לבד, ולו רק כדי לא לאכזב אותו. הוא חשף את החושניות שבי ועכשיו אני מכירה בה. כל שנותר לי הוא להאחז באמונה שאמשיך להנות מההשפעה החיובית והמכוננת שלו על ההתנהלות הבין-אישית והמיניות העתידית שלי.

שאלה:

 

יש לי חבר חצי שנה. הוא אף פעם לא יוזם ממש מעצמו סקס. מספיק שאני מנשקת אותו כשאנחנו הולכים למיטה, הוא נכנס לעניינים. אני תוהה למה הוא תמיד מחכה שזה יבוא ממני? אני לא יודעת אם יש טעם להגיד משהו? האם הוא ישנה את זה? או שככה הוא? הסקס עצמו מאוד כיף. רק שכשאני תמיד צריכה ליזום אני מאבדת את הבטחון עד כמה הוא חושק בי.

 

 

 

תשובתה של ד"ר רונית אלוני:

 

שלום לך

החבר שלך מגיב מיד לרמז שלך, ואת שואלת את עצמך למה היוזמה לא מגיעה ממנו. למה הוא רק מגיב? את מהססת לפתוח את הנושא וחוששת שכזה הוא ואין טעם לדבר כי הוא כנראה לא ישתנה. בינתיים את מאבדת את הביטחון שלך אם הוא בכלל חושק בך למרות שהוא נכנס לעניינים מיד כשאת מנשקת אותו.

את מעלה כמה סוגיות ובואי נדון בהן אחת אחת למרות שאת מספקת מעט מאוד נתונים עליך ועליו כמו נתון בסיסי ביותר: גיל??

 

נשים רבות היו שמחות להיות במצבך ולא מול גבר שיוזם כמעט תמיד ואינו מבחין איפה הן ומה מן מרגישות, אלא קשוב לצרכים המיניים שלו בעיקר. אני נוטה להניח שחברך מחכה לראות שאת מעוניינת ואז הוא ברצון מצטרף אליך ונמנע מלכפות עליך את רצונו. יתכן גם שהביטחון העצמי שלו לא כל כך גבוה ולכן אינו יוזם, אולי הוא אינו בטוח שאת חושקת בו ולכן מחכה לרמז ממך שאת רוצה בו ועכשיו.

 

לא ברור ממכתבך למה עוד לפני שפתחת את הנושא בפניו את כבר מניחה שהוא לא ישתנה – האם ניסית לדבר אתו על דברים אחרים בעבר והוא לא הגיב, או לא לקח לתשומת ליבו? האם את מתרשמת שהוא אינו טיפוס יוזם גם בתחומים אחרים בחייו? אם לא ניסית לדבר אתו גם בנושאים אחרים אולי את מרגישה לא נוח לדבר על דברים שביניכם, אולי לך קשה להתאמת או לדבר על נושאים רגישים ואינטימיים? וכדי לא להתמודד עם הקושי שלך לדבר את אולי מראש נוקטת בעמדה שלילית ומרימה ידיים.

 

אני הייתי מציעה לך בכל זאת לנסות לדבר אתו, אולי להקדים ולומר שגם לך קשה לדבר על כך ואת עושה מאמץ, ולשתף אותו כמה קשה לך ומה את מרגישה כשהוא בכלל לא יוזם. תשתדלי כשאת מדברת אתו לא להישמע מאשימה אלא יותר מבררת ומתעניינת. אני מקווה שהוא לא יהיה יותר ביישן ממך ויקשיב לך ותוכלו לדבר על מה קורה ביניכם. אני בטוחה שלאחר שהשיחה הזו תתקיים תדעי יותר מה הוא מרגיש והוא ידע מה המשמעות של ההתנהגות שלו לגביך. זה כמובן לא אומר שהוא ישתנה מיד, אבל הוא יהיה יותר מודע, ואולי יפצה על כך בדרכים אחרות המתאימות לו.

 

מחקרים מראים שנשים החיות עם גבר שיש לו יותר חשק מיני מהן מוכנות לסבול את הלחץ למרות שהוא מטריד אותן כי הן מרגישות רצויות ונחשקות. לעומתן נשים שהחשק המיני של בני זוגן נמוך משלהן באמת מרגישות לא נחשקות והדבר מעמיד בפניהן אתגר לא פשוט. בן הזוג שלך אינו מראה סימנים של חוסר חשק אלא רק של חוסר יוזמה, אולי על רקע אישיותי כמו שאת הנחת אבל אז יתכן ותראי את חוסר היוזמה שלו גם בתחומים אחרים, או על רקע של חוסר ביטחון עצמי מספיק, או על רקע של רגישות ועדינות שמאפשרת לך לקחת יוזמה ולתת לו את ההרגשה שלה הוא מצפה - שאת רוצה מוכנה. או אפשרות נוספת שאולי הוא ישמיע לך כשתדברי אתו.

 

בעיקרון חשוב עבורך להתאמן ליזום שיחה גם על מה שלא נוח לדבר. לעיתים המחיר יהיה  מבוכה אבל לא כדאי לוותר מראש.

 

וקחי גם בחשבון שיש הרבה א/נשים שרק לאחר כמה שיחות והבהרות ייקחו לתשומת ליבם ויתחילו בשינוי.

 

ב ה צ ל ח ה

ד"ר רונית אלוני 

אני מתקשה למצוא את המילים כדי להתחיל. מרגישה שהמילים קטנות ולכולם לא יצליחו להעביר עד הסוף את התחוזות שגועשות לי בפנים.

כשאני מסתכלת בלוח השנה אני מבינה שבסה"כ חצי שנה מאז שהגעתי לכאן. מבחינתי עברו חיים שלמים. בתחושה הפנימית שלי נכנסתי לפה ילדה ואני יוצאת מפה אישה, ואיכשהו לא נתפס לי שכל-כך הרבה יכול להשתנות בכל-כך מעט זמן. מאיפה להתחיל?

 

מכל-כך הרבה שנים בהם מין לא היה נוכח בחיים שלי? מהעובדה שהוא נתפס בעיניי כדבר דוחה, מלוכלך ומיותר? מזה שהיה לי כל-כך קשה להסתכל על עצמי בתור אישה, בתור ייצור מיני שרוצה וחושק? מזה שחיפשתי כל דרך לשכנע את עצמי שאפשר לחיות בלעדיו? מהעובדה שלא באמת היה לי סיכוי לקשר זוגי אמיתי כי הפחד מהמין שיגיע במוקדם או במאוחר סגר הכל?

בעיקר תיארתי לעצמי שהתהליך הזה יהיה לי קשה ושזה יהיה מאבק ארוך ועיקש להישאר ולהתמודד ולא ללכת. כל-כך הרבה כאב וקושי ליוו אותי כל כך הרבה שנים, חשבתי שזה יהיה עוד אחד מהמקומות האלה. לא דמיינתי שיהיה לי גם טוב. כל-כך טוב, עד שאצטרך להזכיר לעצמי שוב ושוב שזה באמת קורה לי.

קיבלתי כאן כל-כך הרבה יותר מהיכולת לשכב עם גבר. הרגשתי שרוצים לעזור לי, ממקום אמיתי, מכבד ולא מתנשא ולו לשניה אחת. קיבלתי חום, הקשבה, רגישות, סבלנוץ, הכלה ותחושה שיש לי על מי לסמוך ושאני יכולה קצת להרפות ושום דבר רע לא יקרה – להיפך, רק דברים טובים וצאו ממני ויצאו ויצאו ויצאו, כאילו רק חיכו שמישהו יזיז את האבן הכבדה מלמעלה.

מרגישה שמצאתי בפנים אזורים של שמחה, של חיות, של רצון חשק ותשוקה. דברים שקברתי כל-כך עמוק עד שהיו תקופות שכבר לא האמנתי שהם שם. זו פעם ראשונה מזה כל-כך הרבה שנים שאני מרגישה שהחיים הם דבר ששווה לחיות, כל-כך הרבה זמן באמת לא חייתי.

בשבילי זו היתה אחת החוויות המשמעותיות והמדהימות של חיי. ועם זה אני יוצאת לעולם. בתחושה שהכל פתוח בפניי ואפשרי ומותר ורצוי. אני יוגעת שעוד תהיינה מהמורות בדרך, אבל משאירה מאחוריי בלב שלם מטען כבד מאוד.

אני יודעת שכל אדם בא לתהליך ממקום רגשי אחר, אני גם יודעת שכל אדם חווה את הדברים אחרת. נשאר לי רק לקוות שתלכו עם הלב שלכן, כי התחושות לגבי מה נכון לכן אף פעם לא טועות.

א.

Flames to dust"

Lovers to friends

"?why do all good things come to an end

(Nelly Furtado)

מאיה,

אז אולי הפתיח למעלה אינו ממש מדויק, כי בסך הכל, הסוף שלנו הוא בעצם ההתחלה החדשה שלי, אבל בכל זאת, להיפרד ממך זה בהחלט סוף של משהו. משהו טוב.

ומה אני יכול לתת או לומר למישהי שהחזירה אותי לחיים. הרי הכל מתגמד לנוכח מה שאני קיבלתי ממך. החיים שלי לפני שפגשתי אותך ועכשיו הם שונים לגמרי. אני משול לדלי מים שלא רק שהיה ריק במרבית הזמן כי אם גם דאג לשפוך את תכולתו בכל פעם מחדש.

והיום, עם הרבה ידע, בטחון עצמי ורצון להגשים עצמי בתחום מערכות היחסים ויחסי המין, אני נפרד ממך פיסית, אבל לוקח אותך לכל פגישה רומנטית אליה אלך.

הידע הרב אותו הרעפת עלי, הסבלנות (אוי אוי אוי הסבלנות שלך), הוכיחו לי לאורך כל הדרך שיש סוף טוב בקצה והוא למרבה הפלא – תלוי בי.

המפגשים בינינו לא היו בין מטפלת למטופל. הרגשתי שיש לי חברה חדשה שיודעת להקשיב, לנדב מעצמה ולהבין את מי שעומד מולה. במעט המקרים בהם לא נפגשנו שבועיים ברציפות, הייתה לי תחושה של ריקנות משהו, כזו ששמורה רק למי שאני באמת רוצה לפגוש מכל הלב.

עם פתיחת הדלת כל יום שני ב- 20:00, החיוך הרחב שלך החזיר לי את המחשבה החיובית כי ניתן להביא לשינוי וכמה כיף זה לעשות את זה יחד איתך (בחזקת: תענוג למנוע עששת…).

המחמאות שלך, גרמו (ועדיין גורמים) לי להבין שיש בי משהו שבחורות יכולות לרצות וליהנות ממנו. לא בכל המקרים אני אשם שמערכת יחסים חדשה מסתיימת אחרי פגישה אחת. יש בחורות, הבהרת לי, שלא יודעות מה טמון בי ואולי עדיף שזה נגמר ככה במהירות. בסוף, תהיה מישהי שתזהה, תבין ותתלווה אלי למסע המופלא.

אנו נפרדים עכשיו מאיה, ואת יכולה להיות גאה באומנות שלך. זו בעצם שליחות קדושה, משהו עם נגיעה לאומנות. לקחת חומר גלם, בלי הרבה יומרות, והפכת אותו ליצור חי, דינאמי ובעל רצונות, אמונה ושאיפות משלו.

אז כמו שאמרתי קודם לכן, אין לי משהו להעניק לך שישווה למה שקיבלתי ממך.

אני פשוט אסיים עם תודה ענקית.

תודה.

איתי

אז איך בעצם אמורים להתחיל לכתוב כשאין שום סיכוי שהדף עליו כותבים באמת יוכל להכיל את כל מה שרוצים לאמר?

איזה מילים כבר יכולות לתאר את השינוי שעזרת לי לעבור, את פריצות הדרך שעזרת לי להשיג, את האוזן הקשבת, את הייעוץ והשותפות?

איך אוכל להודות לך, הרי הגעתי כדי ללמוד ללכת ואת לימדת אותי לעוף. כיצד אפשר לתאר הערכה אינסופית ואמון שאין לו גבולות?

 

כל כך הרבה שאלות… ואפילו תשובה אחת אין לי. למרות שזמן ההיכרות שלנו די קצר, אני מרגיש שעברתי איתך כל כך הרבה. מאותה הפגישה הראשונה בבית הקפה שהתפתחה לשיחת נפש, דרך סמיה שבה הרגשתי לראשונה תחילת היווצרות אינטימיות אמיתית ועד מתחם הרכבת בו פגשתי לראשונה את המעיל האדום שלך ועוד יותר מכך, ראיתי אותך עם שיער פזור. האמת, זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי רצון לטעום את השפתיים שלך.

אח"כ הגענו לחדר. אוי, החדר הזה עם הקירות והצבעים הכי מכוערים שראיתי חיים. מי חלם שאלמד לאהוב אותו עד כדי כך?! בטח לא אני.

בחדר הזה פגשתי את השדים הכי גדולים שלי. לא פעם התגלגלתי בין ייאוש ובין תקווה, בין איבוד הדרך ובין התמקדות מוחלטת, בין הראש לבין הרגש. לשמחתי לא הייתה לבד. הייתה שותפה למסע שלי. שותפה שהגיעה חמושה לכל שד שניפגוש בו בדרך.

היו לה חרבות נוצצות כנגד שדים של חוסר ביטחון אשר חתכו בהם כמו היו חמאה רכה. היו לה פגיונות כנגד מפלצות של מבוכה, אשר פגעו בהן והבריחו אותן אל תהום הנשיה. הייתה לה קשת אדירה כנגד מכשפות המחשבה והניתוק, אשר מצאה את מטרתה באור ובחושך, בחום ובקור.

והיה לה גם חבל. חבל חזק אבל גמיש ורך. האגדה מספרת שהיא שזרה אותו בעצמה באמצעות מילים טובות ונגיעות רכות ומלאות בחום. החבל הזה לא שימש כנגד מפלצות ושדים. הוא שימש כדי שלא נאבד אחת את השני בדרך. בחבל הזה החזקתי כדי שלא ליפול. אחרי החבל הזה הלכתי כשקצת התרחקתי ורציתי לחזור. אל החבל הזה נקשרתי כדי לעבור את המצוקים הכי גבוהים בנפשי ולצלוח את התהומות המסוכנות ביותר שליבי ומוחי הצליחו לייצר.

ואת החוויות האלה אני אמור להעלות על דף??

גם מאתיים סופרים וחמישים מוציאים לאור לא יוכלו לתאר את מה שעברנו ביחד בשישה-שבעה חודשים. גם שירים עתיקים ששקעו בעולם של מיתולוגיה וקסם לא יוכלו להעניק לך את כל מה שאת ראויה לקבל.

יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לאחל לך. הרים של אושר בהם כל אבן תגרום לך לצחוק. אוקיינוסים של אהבה בהם כל גל ירטיט את הלב ויעלה חיוך על שפתייך. יערות ענקיים של הצלחות בהם בשורות טובות תיפולנה עלייך כמו עלים בשלכת. שמיים כחולים שיהיו רק שלך ושיזכירו לך שלאן שתרצי להגיע, יש לך את כל מה שדרוש לכך. אני מאמין בך!

תודה על כל מה שהענקת לי, תודה על מה שרצית להעניק ולא הספקת או שדחיתי בדרך כלשהי. תודה שנתת לי גם להעניק מדי פעם, למרות שזאת לא הייתה המטרה. תודה שחייכת, ליטפת ותמכת ללאורך כל התהליך. תודה שהיית אור בדרך שבקלות הייתה יכולה להיות כל כך אפלה. תודה שעזרת לי לפרוץ מחסומים.

ומה אפשר לאמר כשלמילים אין כבר כוח והדף כמו דהוי?

האם נעמה גם לך הדרך, האם הייתי שותף ראוי?

רציתי שתראי בי חבר למסע, שביחד נפרוץ מחסומים ואת תמיד עם אותו המבט, אותו טוהר ואותו חיוך תמים.

כמו עלי פרח שנפתח, סודות כמוסים גילית לי בלחישה אך אין זה פרח נדיר אשר נגלה מולי, כי אם אישה. בין שמש לבין ירח, את היית לי כמו כוכב אחד זוהר כוכב המלווה את דרכי, כוכב מדריך, כוכב שומר.

מכל השעות שבילינו יחד הפקתי זהב ביבי. ממנו אני צורף מילים עכשיו ומנסה לגעת כמו שנגעת בי. את הזיכרונות שהענקת לי אשמור בנפשי כתיבת אוצר שנעולה. בזכותך עולם קורא לי, נושא את אוצרי על שכם, הנה הדרך כבר סלולה.

מי יודע לאן תמשיך אותה הדרך, לאן מוביל אותו השביל?

כל אותן המתנות שהענקת לי מדריכות אותי ואיתן עוד אעפיל. האם דרכינו תצטלבנה בעתיד, האם נשוב וניפגש?

תשמרי על עצמך וצעדייך, גם למעני, רק זאת עוד אבקש.

תודה על הכל!

אני בת 35, אקדמאית, רווקה, בעלת מגבלות מוטוריות, גופניות.

מוגדרת כנכה 97% רפואית.

מנהלת חיים עצמאים לגמרי, משולבת בשוק העבודה ובקהילה בכלל.

חוויתי המינית הראשונה הייתה בגיל 25, ניסיון זה היה עבורי כשלון, ואט אט צבר צורה של טראומה, פחד, תסכול והדחקה.

במשך שנים הייתי עסוקה בהדחקת הבעיה והקושי המיני.

בתוך המרתון של החיים, הריצה אחר לימודים, השמה מקצועית, דיור עצמאי ודאגה לסובבים אותי, שכחתי את עצמי, את החיים האינטימיים שאיני מצליחה לפתח.

באיזה שלב בחיים הבנתי שאני חייבת לטפל בבעיה, אימצתי את הגישה ההוליסטית שמאמינה כי חיי האדם הם כספיראלה וכל תחום קשור לאחר ונותן אותותיו לשאר תחומי החיים, וחיי המין שלי הם חלק מכלל החיים וכמו שחשוב לי להתפתח בחיים בכלל, אני צריכה ורוצה להשקיע ולפתור את הבעיה והקושי בתקפוד המיני, ובכך להעניק לעצמי אפשרות לנהל חיים אישיים תקינים ובריאים.

הגעתי למרפאה, עברתי אבחון ראשון, שבו אובחן שאני סובלת מוגיניסמוס, בעיה נפוצה בקרב נשים, כבר זה נתן לי הרגשת ביטחון שהבעיה שלי מוכרת וישנן עוד נשים שסובלות מזה – אני לא היחידה. הותאמה לי מטפלת מינית אשר מתמחה בתחום (שיקום מיני – נכים) שבמקצועיות רבה ובאישיותה המיוחדת יצרה עבורי מקום, בסיס שמתוכו יכולתי לבוא ולדבר על הקושי, על הכאב ועל הבעיה בכלל בפתיחות ובנוחות מוחלטת.

בתחילה תוכן השיחות עזר לי מאוד להשתחרר ממשקעים וממחסומים. בעזרת תרגילים שניתנו לי לבית, הרגשתי שאני מתקדמת משבוע לשבוע.

אני מבקשת שוב להדגיש שמתחילת הטיפול הרגשתי שלמה עם הנושא, לא היה שום רגע של חשש או היסוס, נהפוך הוא, בשיחות השבועיות הרגשתי שזה הזמן המיועד רק לי, זו המטרה שאמורה לעסוק רק בעצמי, עצם הגעתי למרפאה ומהלך השיחות גרם לי להרגיש טוב עם העובדה שפה אני רק עם התכנים האישים שלי. מאחר שלא היה בן זוג, עלה צורך טיפולי בשילוב של סרוגייט כבן זוג חלופי, כשותף טיפולי לבניית קשר וליצירת מערכת זוגית, מינית כחוייה מתקנת ומלמדת.

מחשבתית הבנתי וידעתי שזה מה שאני צריכה, אבל אמוציונאלית היה לי קצת מוזר, שילוב הסרוגייט בטיפול עורר בי כמה סימני שאלה. נראה לי מוזר שצריך לבנות קשר באופן מאולץ, אך ידעתי שזו המסגרת הכי נכונה לאותו זמן. ורק כך אוכל להתקדם בטיפול כפי שאני רוצה. הרגשתי שאני נמצאת בשלב שאני מוכנה לבניית קשר זוגי רציני ורציתי להגיע לקשר מוכנה גם מבחינה מינית. ורק בעזרת טיפול סרוגייט יכולתי להביא את עצמי למוכנות לקראת קשר בעתיד.

הפגישה הראשונה עם הסרוגייט הייתה מאוד מרגשת במובן החיובי, פגשתי אדם מקסים ורגיש שהיה בעצם זר, ובמהרה ממש תוך דקות הייתה אוירה נוחה מאוד, מצאנו הרבה נושאים משותפים, מהפגישה הראשונה הרגשתי חופשי ונוח, כאילו אנחנו מכירים הרבה קודם.

המשך הפגישות עם הסרוגייט התנהלו כבניית קשר, כהכרות ממש כמו בחיים. בצורה שיצרה קודם בסיס טוב ונוח להתפתחות קשר רגשי (לפני הקרבה המינית).

בתחילת הפגישות עם הסרוגייט חששתי שאני אתאהב בו, אך במהלך הפגישות הבנתי שהמסגרת המיוחדת של הקשר בנויה באופן נכון שלא מאפשר התאהבות ולא יצירת תלות. כלומר הקשר שלנו הוא רק במשך שעה וחצי בשבוע. אין שום התקשרות אחרת, אין שום קשר יום-יומי. התמיכה שלו לא קיימת במהלך השבוע, הוא פשוט לא נמצא בתוך החיים שלי. ישנם גבולות מאוד ברורים שמונעים תלות, והתקשרות מעבר לדרוש.

לעיתים חשתי שעצם העובדה שאנחנו לא זוג "אמיתי", מעניקה לנו כעין חממה שכולה טוב, הכוונה היא לכך שאין תנאים להכנסת מתחים וקונפליקטים כמו שיש במערכת זוגית רגילה. בקשר עם הסרוגייט אין משקעים וכעסים אלא ישנה קרקע נוחה, נעימה שממנה קל יותר להתמודד עם הדברים שהוגדרו.

השילוב בין השיחות הטיפוליות לבין טיפול הסרוגייט עזרו לי להתמודד עם הדברים בקצב הנכון, שהותאם לי. במהלך הטיפול דברים התחדדו אצלי וגברה בי המודעות לנושאים חשובים בזוגיות. נוצרה ההשלכה לתחומים רבים באופן שאיפשר לי התמודדות טובה יותר בחיים בכלל.

הקשר המיוחד שנרקם ביני לבין הסרוגייט אפשר לי להתגבר על הקושי בתפקוד המיני. התמיכה, הסבלנות והאמון שהסרוגייט נתן בי הובילו אותי ליכולת תפקוד מיני ברמה שלא שערתי שאוכל.

הטיפול בכלליותו העניק לי את היכולת לקיים יחסי מין תקינים ומהנים.

כיום לאחר הטיפול, עדיין לא מצאתי את הקשר הנכון עבורי, אך קל להבחין בשינוי שנעשה בי, אני יותר בטוחה בעצמי לגבי יצירת קשר עם בחורים, מגלה הרבה יותר יוזמה, עושה למען מציאת קשר. אני יודעת כיום שהטיפול העניק לי את הכלים הנכונים למערכת זוגית טובה ובריאה. ובקשר הנכון החיים יהיו הרבה יותר קלים.

בימים אלו אני מסיימת טיפול מיני שכלל גם טיפול בעזרת סרוגייט.
הגעתי לטיפול בעקבות קושי ליצור תקשורת עם גברים וחרדה והמנעות מקיום יחסי מין.
אני יכולה לאמר לך התהליך לא היה קל, הגעתי לטיפול עם תחושה של חוסר אמון בגברים, נרתעתי מקירבה, הדימוי העצמי שלי כאישה היה עלוב, לא יכולתי לתאר לעצמי שמישהו ירצה אותי או לחילופין שיהיה איזה גבר שאני ארצה בקשר זוגי איתו.
למדתי לבטוח, ליצור תקשורת עם גבר המבוססת על אמון מלא,
למדתי מהי שפת הגוף, איך לענג ולהתענג בקשר זוגי,
הכרתי מהי פתיחות ואיך יוצרים אינטימיות,
למדתי להכיר את גוף הגבר ולהנות ממנו
הכרתי את גופי את ההנאות שגלומות בו.

גיליתי עולם חדש שהיה סגור לחלוטין בפני קודם, האשה שהיתה חבויה בתוכי, יצאה לחופשי.

היום אני אשה אחרת – בטוחה בנשיותה
קורנת, מושכת תשומת לב גברית,
אפילו נאמר עלי שאני "משפריצה נשיות".

אני יוצאת לחיים מצוידת ב"ארגז כלים"
יודעת למה אני מסוגלת, בטוחה ביכולות הנשיות שלי.

עברתי חוויה מיוחדת במינה
הענקתי לעצמי מתנה ענקית
בזכותה אני יוצאת לדרך חדשה.

אין לי ספק שאם לא הייתי עוברת
את הטיפול בעזרת הסרוגייט
הייתי ממשיכה להרתע מגברים,
מקיום יחסי מין ולא היה לי קשר זוגי!

שלום לכולם,
הרגשתי צורך לאחר חודשים של צפייה בפורום והשתתפות בו, ובו בזמן לעבור טיפול עם סרוגייט, לספר את סיפורי, ולא רק לספר על בעיות וקשיים במיניות.
 

הגעתי למרפאה של דר' רונית אלוני בחששות כבדים. הייתי בחור בן 27, נכה קשה, יושב בכסא גלגלים. מרחם מאוד על עצמו. אך נושא המין הטריד אותי מאוד. היה קשה לי להגיע למצב שאוכל לאונן לי בשקט בלי שיפריעו לי …
ובכלל ראיתי בחורות ערומות בכל עבר, ברחוב, בסופר, בכל מקום
היה קשה מאוד להתחיל לדבר על זה… ועוד עם מישהי זרה…
אבל התחלתי לדבר ומפגישה לפגישה היה יותר קל.
החלטתי להתחיל טיפול עם סרוגייט, אני מוכרח לציין אם לא היה ברור שלא היה לי כל ניסיון עם בחורה ובוודאי שלא ניסיון מיני.
נורא קשה לי להתייחס אלייה כהסרוגייט שלי אז אקרא לה "הילי" שם בדוי לחלוטין…
פגשתי את הילי פעם ראשונה בבית קפה. הייתי מאוד לחוץ. נפגשנו שתינו שוקו חם, קשקשנו קצת, הכרנו אחד את השני. שלפתע היא נגעה בידי… תארו לכם משהו כזה קטן ואני כבר הייתי מגורה.
ככה נפגשנו בדרך כלל במרפאה בחדרים נחמדים שיש להם שם. לאט לאט למדתי לנשק ולהתנשק, לגעת, לרגש. להגיע למצב עירום איתה. פשוט חוויה מרגשת כל פעם מחדש. וכמובן גם להגיע למצב אינטימי ומיני.
למרות מה שרבים חושבים בטעות סרוגייט אינה נערת ליווי! גם אני חשבתי ככה בהתחלה… אבל ממש לא.
הילי עשתה הכל כדי שאתאהב בה, ולמרבה תדהמתי היא גם התאהבה בי. נהננו מכל רגע שהיינו ביחד. היא לימדה אותי המון על עצמי, ועזרה לי לפתח את האני הגברי והמיני שלי. באיזשהו אופן גם אני לימדתי אותה כמה דברים על עצמה. היה מאוד כיף ופשוט מדהים להיות איתה.
בשבוע שעבר החלטנו שהגיע הזמן להיפרד. נקשרנו מאוד אחד לשני והיה מאוד קשה. בכיתי המון. לא ידעתי מה לעשות. ככה להיפרד ממשהי שהתאהבתי בה. אהבתי הראשונה. חשבתי איזו טעות עשיתי לבוא לטיפול. למה אני מענה את עצמי? אבל עשיתי את הטיפול ועכשיו צריך להמשיך הלאה. התכוונתי פשוט להעלם לה, ולא להגיד שלום, אבל פשוט לא יכולתי. כל כך אהבתי אותה ונהניתי להיות איתה שהייתי חייב להפרד ממנה אישית, להגיד לה מה אני מרגיש וכמה היא נתנה לי.

הגעתי נער מתבגר בן 27, יצאתי בחור בן 28. עם המון שאיפות ורצונות, חרמן אש, מודע היטב למיניותו ולצרכיו המיניים. נכון, יש לי מחלה קשה מאוד שרבים לא היו מסוגלים להתמודד איתה אבל אני אצליח. אני רוצה לגור ברשות עצמי, סוף סוף ולהתנתק מאמא. אמנם עם עוזר צמוד אבל עדיין עצמאי ואחראי לעצמי. מי יודע עוד אמצא אהבה גדולה ותמיד אנצור את הילי בליבי, בתקווה שאפגוש אותה שוב אי פעם. אני ממש מקווה.
החלק הכי קשה זה להיפרד ממנה בלי לדעת ממנה יותר. מה איתה? איפה היא?
אתגעגע לחיוך שלה, לצורה שבה היא מתנועעת, לצחוק שלה והכי אתגעגע לזה שהיא ראתה אותי כאדם ולא כנכה. זה היה דבר מדהים.

זהו עכשיו אני ממשיך במאבק, מאבק לחיים ולמציאת אהבה וזוגיות. כולי תקווה שאמצא מישהי שתראה אותי כאדם במלוא מובן המילה ותתעלה על הקושי במצבי הפיזי למרות שאני מאוד מבין את הקושי.

ולסיום אני חושב שטיפולי הסרוגייט הם המצאה נהדרת  :)
וחבל שלא עברתי את זה קודם. ברשותכם אמשיך לקרוא בפורום ולהגיב.

ביי
נער בהתבגרות

קראתי את מה שכתבת והרגשתי הזדהות גדולה איתך כי גם אני הייתי במצב דומה. אני בן 27, נראה טוב, בריא, משכיל, עובד בהייטק, מוקף חברים אך מה לעשות…
ללא חברה. וזה לא שאני בן אדם סגור או ביישן יתר על המידה בחיי היומיום אלא רק עם בנות. בנות תמיד נמשכו אליי ורצו בחברתי וגם אני אליהן אך חוסר הבטחון שלי גרם לזה שכל קשר שהתחלתי בו נכשל די בהתחלה.
 
הכל היה טוב ויפה עד שהקשר היה עובר לפסים אינטימיים (נשיקות, ליטופים וכו') ואז… הייתי נלחץ, נרתע ולא יודע מה לעשות עם עצמי. יש לציין שלא ממש הכרתי בזה שיש לי בעיה מיוחדת ותמיד חשבתי שמקשר לקשר אני אצבור עוד נסיון ובטחון עד שהכל יסתדר אבל בפועל תמיד נתקעתי באותו שלב ראשוני שלא הצלחתי לעבור וזכיתי רק לאכזבות ומפח נפש. גם המרוץ המטורף של החיים לא הוסיף לכך והיו תקופות ארוכות מאוד שזה היה תרוץ בשבילי להמנע מלהכיר בחורות, כשבעצם הכשלונות היו הסיבה האמיתית. בקיצור לקח לי הרבה זמן להכיר בכך שיש לי בעיה, עד שהבנתי שהגיע הזמן להקדיש גם קצת לעצמי ולהבין שאם אני לא אעזור לעצמי אז אף אחד אחר לא יעזור לי. בסופו של דבר לאחר התייעצות ומחקר שעשיתי הגעתי למרפאה של רונית אלוני (ואין לי שום כוונה לעשות פרסומת) לטיפול עם סרוגייט, שהיתה בחורה פשוט מקסימה ויחד איתה למדתי איך ליצור אינטימיות ולבנות קשר, איך לדבר עם בחורה, להסתכל ביניים, לגעת, להתנשק, להתלטף תוך מעבר הדרגתי ובקצב שלי לשלבים מתקדמים יותר ויותר. בסופו של דבר למדתי להכיר גם את עצמי יותר טוב מה טוב לי והרגשתי שהמון מחסומים נפלו ממני במשך הטיפול. זה לא תמיד היה קל מה גם שהייתי בא מצפון הארץ וגם טיפול לא זול בכלל אבל אם כסף ונכונות מצידי יכולים להקנות שיפור באיכות החיים אז זה שווה מבחינתי כל אגורה וכל מאמץ שהשקעתי ובסופו של דבר זו אחת ההחלטות החשובות שעשיתי בחיי. סיימתי את הטיפול לא מזמן ואני מרגיש מעין שיצאתי לדרך חדשה ושיש תקווה למרות שחובת ההוכחה (לעצמי) עדיין מוטלת עליי. לסיכום, אני לא יודע עד כמה אתה הגעת רחוק עם בנות ואני לא אומר זה בהכרח הפתרון בעבורך, יכול מאוד להיות שלא, אבל שווה לך לבדוק את הנושא.
 

מקווה שהעליתי לך נקודה למחשבה…
וואוו מצטער שיצא לי מכתב קצת ארוך.

שלום לך אנונימי.
רציתי לשתף אותך קצת בטיפול שאני עובר בעזרת סרוגייט.
 

אני גם בן 27 וגם בתול. קודם כל זה לא סוף העולם וזה שהבנת שזו בעיה זה לא 50% מהפתרון שלה. זה קצת יותר  [:)]  . אמנם מצבי קצת שונה כי אני הייתי יותר מושפע מזה שאני נכה מרותק לכסא גלגלים, ולכן לא התקרבתי לבחורות.

הטיפול שאני עובר זה הדבר החשוב ביותר שקרה לי בחיים. המרפאה של דר' רונית אלוני היא מקצועית ביותר והם יודעים את העבודה מצויין. ה"סרוגייט" שלי מאוד מקצועית ועברה הכשרה אצל רונית. מאוד קשה לי לקרוא לה ה"סרוגייט" כי היא הרבה יותר מזה. היא בן אדם נפלא שרוצה לתת ואנחנו ממש חברים. עניין יחסי מין הוא חלק שולי בטיפול. אנחנו כבר נפגשים כ-8 פגישות ובכלל לא קיימנו יחסי מין. אני לומד מה זה להעניק ומה זה לפתח אינטימיות עם אישה. אני מקבל המון ביטחון והמטרה היא להפתר מהביישנות וחוסר הבטחון.
בכל מקרה אני ממליץ לך ללכת לפגישה ראשונית אצל רונית כדי להבין את מהות הבעיה שלך, ומה הדרכים הכי טובות לפתור אותה. מסתבר שגם בתחום המיני צריך להעזר במומחים לעניין. אין לך מושג כמה היה לי קשה להודות בבעיה ולהבין שאני צריך עזרה לפתור אותה. אל תחכה שהיא תפטר לבד.

אשמח לענות לשאלות נוספות אם יש לך בקשר לטיפול בעזרת סרוגייט ממישהו שעובר את זה ולא מ"מומחה" לעניין כי אני ממש לא מומחה…
 

נער מתבגר

א.
לימדת אותי המון על עצמי.
החוויה שעברתי איתך היתה מלאת ריגושים
נתת לי להרגיש הכי בטוח בעולם
ובכל פעם שנפגשנו הרגשתי כאילו רק שנינו ממלאים את החלל.
מכיוון שסיכמתי את כל הפגישות בינינו חיברתי תקציר קטן:
 

דייט ראשון – בית קפה – מתיישב ותוהה מי הבחורה?
דייט שני – כבר חברים טובים? יושבים במתחם הרכבת – מותחים את הגבול בחצי שעה…
דייט שלישי – קופאים מקור ומאחר בחצי שעה – אני, את בפארק הירקון ושמיכה.
דייט רביעי – פעם ראשונה בדירה – הסרט קיבל סיומת חדשה.
דייט חמישי – סושי וסנס פוקוס – חיבור אמיתי.
דייט שישי – פגישת תיכון – פיצות ובירות
דייט שביעי – ערב בסימן חבר וחברה – מרגישים קירבה.
דייט שמיני – סיפור הצרפתייה
דייט תשיעי – מונוגמיה – אני, את ולי חתונה.
דייט עשירי – מחוסר עבודה – אינטימיות נוצרה.
דייט אחד עשרה – חינוך מיני – פיסול ומבוכה
דייט שני עשרה – אינטימיות בעיצומה
דייט שלוש עשרה – חדירה שקטה
דייט ארבע עשרה – הגוזל פרח מהקן
קשה לי להביע בכתב את כל מה שהרגשתי
אבל הייתי רוצה שתיקחי את כל המילים שאמרתי לך
הן באו מהלב והן באו כתגובה לבן אדם שעמד מולי
את מדהימה וטובת לב ורק אוכל לאחל לעצמי לפגוש
מישהי כמוך ולקנא במי שכבר בחייו את נמצאת…

אז עברנו חוויה ולמזלי אני בוגר מספיק לדעת
שלכל התחלה יש גם סוף ואוכל להגיד לך בביטחון
שלעולם לא אשכח אותך ותהיי בליבי לעד.
אני כבר מתגעגע אלייך.
ר.

אני רוצה להגיד לך תודה על חצי שנה מדהימה ואפילו שהתקופה הסתיימה אזכור אותך תמיד בחיבה.
עכשיו כשהזמן להיפרד הגיע ארצה את כל תחושותיי להביע. מקווה אני שבזה השיר שמץ מרגשותיי אצליח להעביר ואת כל מה שבכל זאת חסר אשמח אתך על כך לדבר.

עם כתיבת השורות עולות לי דמעות מה שמוכיח שאת יקרה לי מאוד. אחשוב עלייך הרבה בזמן הקרוב ותהיי בטוחה שאני אחשוב עלייך רק טוב. לימדת אותי המון וכיוונת אותי לכיוון הנכון. הזמן איתך באותו חדרון קטן חוויה שלא תשכח עם הזמן. ריגשת אותי מאוד בכל מחווה קטנה ותמיד אזכור את מגע שפתייך באותה נשיקה ראשונה.
אלייך אתגעגע מאוד כי נגעת בנפשי עד היסוד. חש אלייך חיבה עמוקה אף פעם לא חוויתי כזו קרבה.
כשביליתי איתך שכחתי מצרותיי אין ספק ששיפרת את חיי. שינית אותי מקצה לקצה ואני לא מתכוון רק לזה שאני עכשיו יותר רזה.
מעכשיו בעצם במקום להיות החברה את האקסית המיטולוגית ואמת המידה שלפיה ימדדו הבאות בתור שתגרום לכולן להראות באפור.
לפחות לזמן מה עד אצליח להתגבר ואולי אמצע אחרת שמתאימה לי יותר. הפרידה ממך בשבילי היא קשה אתאוש רק כשאמצא חברה חדשה. למצוא עוד אחת כמוך זה הרי בלתי אפשרי ועוד רבים הלילות לבד שאלחש את שמך.
ודאי יש יקום מקביל בו אנו עדיין כזוג רגיל ואם בזה אני מוצא נחמה אז כנראה שלהיות חנון זה לא כל כך נורא.
אקווה שאני אחסר לך גם ושגם אני השארתי בחייך חותם. מקווה שתהיי כל חייך מאושרת ואל תשתני כי את פשוט מושלמת. ואם יום אחד שוב ניפגש אשמח אם תבואי את שלומי לבקש. ארצה לדעת אם הכל אצלך בסדר כמו שהתעניינתי אז בחדר.
אאחל לך בריאות ואושר המון
שלך תמיד.