קראתי את מה שכתבת והרגשתי הזדהות גדולה איתך כי גם אני הייתי במצב דומה. אני בן 27, נראה טוב, בריא, משכיל, עובד בהייטק, מוקף חברים אך מה לעשות…
ללא חברה. וזה לא שאני בן אדם סגור או ביישן יתר על המידה בחיי היומיום אלא רק עם בנות. בנות תמיד נמשכו אליי ורצו בחברתי וגם אני אליהן אך חוסר הבטחון שלי גרם לזה שכל קשר שהתחלתי בו נכשל די בהתחלה.
הכל היה טוב ויפה עד שהקשר היה עובר לפסים אינטימיים (נשיקות, ליטופים וכו') ואז… הייתי נלחץ, נרתע ולא יודע מה לעשות עם עצמי. יש לציין שלא ממש הכרתי בזה שיש לי בעיה מיוחדת ותמיד חשבתי שמקשר לקשר אני אצבור עוד נסיון ובטחון עד שהכל יסתדר אבל בפועל תמיד נתקעתי באותו שלב ראשוני שלא הצלחתי לעבור וזכיתי רק לאכזבות ומפח נפש. גם המרוץ המטורף של החיים לא הוסיף לכך והיו תקופות ארוכות מאוד שזה היה תרוץ בשבילי להמנע מלהכיר בחורות, כשבעצם הכשלונות היו הסיבה האמיתית. בקיצור לקח לי הרבה זמן להכיר בכך שיש לי בעיה, עד שהבנתי שהגיע הזמן להקדיש גם קצת לעצמי ולהבין שאם אני לא אעזור לעצמי אז אף אחד אחר לא יעזור לי. בסופו של דבר לאחר התייעצות ומחקר שעשיתי הגעתי למרפאה של רונית אלוני (ואין לי שום כוונה לעשות פרסומת) לטיפול עם סרוגייט, שהיתה בחורה פשוט מקסימה ויחד איתה למדתי איך ליצור אינטימיות ולבנות קשר, איך לדבר עם בחורה, להסתכל ביניים, לגעת, להתנשק, להתלטף תוך מעבר הדרגתי ובקצב שלי לשלבים מתקדמים יותר ויותר. בסופו של דבר למדתי להכיר גם את עצמי יותר טוב מה טוב לי והרגשתי שהמון מחסומים נפלו ממני במשך הטיפול. זה לא תמיד היה קל מה גם שהייתי בא מצפון הארץ וגם טיפול לא זול בכלל אבל אם כסף ונכונות מצידי יכולים להקנות שיפור באיכות החיים אז זה שווה מבחינתי כל אגורה וכל מאמץ שהשקעתי ובסופו של דבר זו אחת ההחלטות החשובות שעשיתי בחיי. סיימתי את הטיפול לא מזמן ואני מרגיש מעין שיצאתי לדרך חדשה ושיש תקווה למרות שחובת ההוכחה (לעצמי) עדיין מוטלת עליי. לסיכום, אני לא יודע עד כמה אתה הגעת רחוק עם בנות ואני לא אומר זה בהכרח הפתרון בעבורך, יכול מאוד להיות שלא, אבל שווה לך לבדוק את הנושא.
מקווה שהעליתי לך נקודה למחשבה…
וואוו מצטער שיצא לי מכתב קצת ארוך.