אני בת 35, אקדמאית, רווקה, בעלת מגבלות מוטוריות, גופניות.
מוגדרת כנכה 97% רפואית.
מנהלת חיים עצמאים לגמרי, משולבת בשוק העבודה ובקהילה בכלל.
חוויתי המינית הראשונה הייתה בגיל 25, ניסיון זה היה עבורי כשלון, ואט אט צבר צורה של טראומה, פחד, תסכול והדחקה.
במשך שנים הייתי עסוקה בהדחקת הבעיה והקושי המיני.
בתוך המרתון של החיים, הריצה אחר לימודים, השמה מקצועית, דיור עצמאי ודאגה לסובבים אותי, שכחתי את עצמי, את החיים האינטימיים שאיני מצליחה לפתח.
באיזה שלב בחיים הבנתי שאני חייבת לטפל בבעיה, אימצתי את הגישה ההוליסטית שמאמינה כי חיי האדם הם כספיראלה וכל תחום קשור לאחר ונותן אותותיו לשאר תחומי החיים, וחיי המין שלי הם חלק מכלל החיים וכמו שחשוב לי להתפתח בחיים בכלל, אני צריכה ורוצה להשקיע ולפתור את הבעיה והקושי בתקפוד המיני, ובכך להעניק לעצמי אפשרות לנהל חיים אישיים תקינים ובריאים.
הגעתי למרפאה, עברתי אבחון ראשון, שבו אובחן שאני סובלת מוגיניסמוס, בעיה נפוצה בקרב נשים, כבר זה נתן לי הרגשת ביטחון שהבעיה שלי מוכרת וישנן עוד נשים שסובלות מזה – אני לא היחידה. הותאמה לי מטפלת מינית אשר מתמחה בתחום (שיקום מיני – נכים) שבמקצועיות רבה ובאישיותה המיוחדת יצרה עבורי מקום, בסיס שמתוכו יכולתי לבוא ולדבר על הקושי, על הכאב ועל הבעיה בכלל בפתיחות ובנוחות מוחלטת.
בתחילה תוכן השיחות עזר לי מאוד להשתחרר ממשקעים וממחסומים. בעזרת תרגילים שניתנו לי לבית, הרגשתי שאני מתקדמת משבוע לשבוע.
אני מבקשת שוב להדגיש שמתחילת הטיפול הרגשתי שלמה עם הנושא, לא היה שום רגע של חשש או היסוס, נהפוך הוא, בשיחות השבועיות הרגשתי שזה הזמן המיועד רק לי, זו המטרה שאמורה לעסוק רק בעצמי, עצם הגעתי למרפאה ומהלך השיחות גרם לי להרגיש טוב עם העובדה שפה אני רק עם התכנים האישים שלי. מאחר שלא היה בן זוג, עלה צורך טיפולי בשילוב של סרוגייט כבן זוג חלופי, כשותף טיפולי לבניית קשר וליצירת מערכת זוגית, מינית כחוייה מתקנת ומלמדת.
מחשבתית הבנתי וידעתי שזה מה שאני צריכה, אבל אמוציונאלית היה לי קצת מוזר, שילוב הסרוגייט בטיפול עורר בי כמה סימני שאלה. נראה לי מוזר שצריך לבנות קשר באופן מאולץ, אך ידעתי שזו המסגרת הכי נכונה לאותו זמן. ורק כך אוכל להתקדם בטיפול כפי שאני רוצה. הרגשתי שאני נמצאת בשלב שאני מוכנה לבניית קשר זוגי רציני ורציתי להגיע לקשר מוכנה גם מבחינה מינית. ורק בעזרת טיפול סרוגייט יכולתי להביא את עצמי למוכנות לקראת קשר בעתיד.
הפגישה הראשונה עם הסרוגייט הייתה מאוד מרגשת במובן החיובי, פגשתי אדם מקסים ורגיש שהיה בעצם זר, ובמהרה ממש תוך דקות הייתה אוירה נוחה מאוד, מצאנו הרבה נושאים משותפים, מהפגישה הראשונה הרגשתי חופשי ונוח, כאילו אנחנו מכירים הרבה קודם.
המשך הפגישות עם הסרוגייט התנהלו כבניית קשר, כהכרות ממש כמו בחיים. בצורה שיצרה קודם בסיס טוב ונוח להתפתחות קשר רגשי (לפני הקרבה המינית).
בתחילת הפגישות עם הסרוגייט חששתי שאני אתאהב בו, אך במהלך הפגישות הבנתי שהמסגרת המיוחדת של הקשר בנויה באופן נכון שלא מאפשר התאהבות ולא יצירת תלות. כלומר הקשר שלנו הוא רק במשך שעה וחצי בשבוע. אין שום התקשרות אחרת, אין שום קשר יום-יומי. התמיכה שלו לא קיימת במהלך השבוע, הוא פשוט לא נמצא בתוך החיים שלי. ישנם גבולות מאוד ברורים שמונעים תלות, והתקשרות מעבר לדרוש.
לעיתים חשתי שעצם העובדה שאנחנו לא זוג "אמיתי", מעניקה לנו כעין חממה שכולה טוב, הכוונה היא לכך שאין תנאים להכנסת מתחים וקונפליקטים כמו שיש במערכת זוגית רגילה. בקשר עם הסרוגייט אין משקעים וכעסים אלא ישנה קרקע נוחה, נעימה שממנה קל יותר להתמודד עם הדברים שהוגדרו.
השילוב בין השיחות הטיפוליות לבין טיפול הסרוגייט עזרו לי להתמודד עם הדברים בקצב הנכון, שהותאם לי. במהלך הטיפול דברים התחדדו אצלי וגברה בי המודעות לנושאים חשובים בזוגיות. נוצרה ההשלכה לתחומים רבים באופן שאיפשר לי התמודדות טובה יותר בחיים בכלל.
הקשר המיוחד שנרקם ביני לבין הסרוגייט אפשר לי להתגבר על הקושי בתפקוד המיני. התמיכה, הסבלנות והאמון שהסרוגייט נתן בי הובילו אותי ליכולת תפקוד מיני ברמה שלא שערתי שאוכל.
הטיפול בכלליותו העניק לי את היכולת לקיים יחסי מין תקינים ומהנים.
כיום לאחר הטיפול, עדיין לא מצאתי את הקשר הנכון עבורי, אך קל להבחין בשינוי שנעשה בי, אני יותר בטוחה בעצמי לגבי יצירת קשר עם בחורים, מגלה הרבה יותר יוזמה, עושה למען מציאת קשר. אני יודעת כיום שהטיפול העניק לי את הכלים הנכונים למערכת זוגית טובה ובריאה. ובקשר הנכון החיים יהיו הרבה יותר קלים.