יצירת קשר

פנייתך תופנה לאחד המומחים במרפאה ותקבל מענה לכתובת הדוא"ל שהזנת תוך שבוע עד עשרה ימים.

סודיות מוחלטת מובטחת







* שדות חובה
טלפנו03-5222111
כתובת
קהילת סלוניקי 1, פינת קהילת רוזן 12, בית מגור (קומה 1) תל אביב

חדש באתר!
"זונה" ו"מנטור של סקס" מלמדים אתכם על מיןסרוגייט מנוסים מספרים על העבודה כבני זוג חלופיים בטיפול מיני.....
להמשך קריאה
פורנו : ד"ר רונית אלוני משתתפת בפאנל בטלוויזיה על נושא התמכרות לפורנובתכנית פוליטיקה בערוץ הראשון פאנל על נושא התמכרות לפורנו בהנחיותו של עודד שחר
להמשך קריאה
יחסי מיןיחסי מין = משגל? = חדירה? לאן? מי החודרת ומי הנחדר?
להמשך קריאה
אנשים שבדרך כלל לא מרצים 2015 ZE.ZE - דני גרמייזמיניות של גבר על כסא גלגלים.... הרצאה מרתקת
להמשך קריאה
צרו איתנו קשר לחצו כאן

פניתך חשובה לנו ונדאג לתת לך מענה מיד

מטופלים כותבים


  • Flames to dust"
    Lovers to friends
    "?why do all good things come to an end
    (Nelly Furtado)

    מאיה,
    אז אולי הפתיח למעלה אינו ממש מדויק, כי בסך הכל, הסוף שלנו הוא בעצם ההתחלה החדשה שלי, אבל בכל זאת, להיפרד ממך זה בהחלט סוף של משהו. משהו טוב.
    ומה אני יכול לתת או לומר למישהי שהחזירה אותי לחיים. הרי הכל מתגמד לנוכח מה שאני קיבלתי ממך. החיים שלי לפני שפגשתי אותך ועכשיו הם שונים לגמרי. אני משול לדלי מים שלא רק שהיה ריק במרבית הזמן כי אם גם דאג לשפוך את תכולתו בכל פעם מחדש.
    והיום, עם הרבה ידע, בטחון עצמי ורצון להגשים עצמי בתחום מערכות היחסים ויחסי המין, אני נפרד ממך פיסית, אבל לוקח אותך לכל פגישה רומנטית אליה אלך.
    הידע הרב אותו הרעפת עלי, הסבלנות (אוי אוי אוי הסבלנות שלך), הוכיחו לי לאורך כל הדרך שיש סוף טוב בקצה והוא למרבה הפלא – תלוי בי.
    המפגשים בינינו לא היו בין מטפלת למטופל. הרגשתי שיש לי חברה חדשה שיודעת להקשיב, לנדב מעצמה ולהבין את מי שעומד מולה. במעט המקרים בהם לא נפגשנו שבועיים ברציפות, הייתה לי תחושה של ריקנות משהו, כזו ששמורה רק למי שאני באמת רוצה לפגוש מכל הלב.
    עם פתיחת הדלת כל יום שני ב- 20:00, החיוך הרחב שלך החזיר לי את המחשבה החיובית כי ניתן להביא לשינוי וכמה כיף זה לעשות את זה יחד איתך (בחזקת: תענוג למנוע עששת…).
    המחמאות שלך, גרמו (ועדיין גורמים) לי להבין שיש בי משהו שבחורות יכולות לרצות וליהנות ממנו. לא בכל המקרים אני אשם שמערכת יחסים חדשה מסתיימת אחרי פגישה אחת. יש בחורות, הבהרת לי, שלא יודעות מה טמון בי ואולי עדיף שזה נגמר ככה במהירות. בסוף, תהיה מישהי שתזהה, תבין ותתלווה אלי למסע המופלא.
    אנו נפרדים עכשיו מאיה, ואת יכולה להיות גאה באומנות שלך. זו בעצם שליחות קדושה, משהו עם נגיעה לאומנות. לקחת חומר גלם, בלי הרבה יומרות, והפכת אותו ליצור חי, דינאמי ובעל רצונות, אמונה ושאיפות משלו.
    אז כמו שאמרתי קודם לכן, אין לי משהו להעניק לך שישווה למה שקיבלתי ממך.
    אני פשוט אסיים עם תודה ענקית.

    תודה.
    איתי

  • אז איך בעצם אמורים להתחיל לכתוב כשאין שום סיכוי שהדף עליו כותבים באמת יוכל להכיל את כל מה שרוצים לאמר?
    איזה מילים כבר יכולות לתאר את השינוי שעזרת לי לעבור, את פריצות הדרך שעזרת לי להשיג, את האוזן הקשבת, את הייעוץ והשותפות?
    איך אוכל להודות לך, הרי הגעתי כדי ללמוד ללכת ואת לימדת אותי לעוף. כיצד אפשר לתאר הערכה אינסופית ואמון שאין לו גבולות?


    כל כך הרבה שאלות… ואפילו תשובה אחת אין לי. למרות שזמן ההיכרות שלנו די קצר, אני מרגיש שעברתי איתך כל כך הרבה. מאותה הפגישה הראשונה בבית הקפה שהתפתחה לשיחת נפש, דרך סמיה שבה הרגשתי לראשונה תחילת היווצרות אינטימיות אמיתית ועד מתחם הרכבת בו פגשתי לראשונה את המעיל האדום שלך ועוד יותר מכך, ראיתי אותך עם שיער פזור. האמת, זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי רצון לטעום את השפתיים שלך.
    אח"כ הגענו לחדר. אוי, החדר הזה עם הקירות והצבעים הכי מכוערים שראיתי חיים. מי חלם שאלמד לאהוב אותו עד כדי כך?! בטח לא אני.
    בחדר הזה פגשתי את השדים הכי גדולים שלי. לא פעם התגלגלתי בין ייאוש ובין תקווה, בין איבוד הדרך ובין התמקדות מוחלטת, בין הראש לבין הרגש. לשמחתי לא הייתה לבד. הייתה שותפה למסע שלי. שותפה שהגיעה חמושה לכל שד שניפגוש בו בדרך.
    היו לה חרבות נוצצות כנגד שדים של חוסר ביטחון אשר חתכו בהם כמו היו חמאה רכה. היו לה פגיונות כנגד מפלצות של מבוכה, אשר פגעו בהן והבריחו אותן אל תהום הנשיה. הייתה לה קשת אדירה כנגד מכשפות המחשבה והניתוק, אשר מצאה את מטרתה באור ובחושך, בחום ובקור.
    והיה לה גם חבל. חבל חזק אבל גמיש ורך. האגדה מספרת שהיא שזרה אותו בעצמה באמצעות מילים טובות ונגיעות רכות ומלאות בחום. החבל הזה לא שימש כנגד מפלצות ושדים. הוא שימש כדי שלא נאבד אחת את השני בדרך. בחבל הזה החזקתי כדי שלא ליפול. אחרי החבל הזה הלכתי כשקצת התרחקתי ורציתי לחזור. אל החבל הזה נקשרתי כדי לעבור את המצוקים הכי גבוהים בנפשי ולצלוח את התהומות המסוכנות ביותר שליבי ומוחי הצליחו לייצר.
    ואת החוויות האלה אני אמור להעלות על דף??
    גם מאתיים סופרים וחמישים מוציאים לאור לא יוכלו לתאר את מה שעברנו ביחד בשישה-שבעה חודשים. גם שירים עתיקים ששקעו בעולם של מיתולוגיה וקסם לא יוכלו להעניק לך את כל מה שאת ראויה לקבל.
    יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לאחל לך. הרים של אושר בהם כל אבן תגרום לך לצחוק. אוקיינוסים של אהבה בהם כל גל ירטיט את הלב ויעלה חיוך על שפתייך. יערות ענקיים של הצלחות בהם בשורות טובות תיפולנה עלייך כמו עלים בשלכת. שמיים כחולים שיהיו רק שלך ושיזכירו לך שלאן שתרצי להגיע, יש לך את כל מה שדרוש לכך. אני מאמין בך!
    תודה על כל מה שהענקת לי, תודה על מה שרצית להעניק ולא הספקת או שדחיתי בדרך כלשהי. תודה שנתת לי גם להעניק מדי פעם, למרות שזאת לא הייתה המטרה. תודה שחייכת, ליטפת ותמכת ללאורך כל התהליך. תודה שהיית אור בדרך שבקלות הייתה יכולה להיות כל כך אפלה. תודה שעזרת לי לפרוץ מחסומים.

     

  • ומה אפשר לאמר כשלמילים אין כבר כוח והדף כמו דהוי?
    האם נעמה גם לך הדרך, האם הייתי שותף ראוי?
    רציתי שתראי בי חבר למסע, שביחד נפרוץ מחסומים ואת תמיד עם אותו המבט, אותו טוהר ואותו חיוך תמים.


    כמו עלי פרח שנפתח, סודות כמוסים גילית לי בלחישה אך אין זה פרח נדיר אשר נגלה מולי, כי אם אישה. בין שמש לבין ירח, את היית לי כמו כוכב אחד זוהר כוכב המלווה את דרכי, כוכב מדריך, כוכב שומר.
    מכל השעות שבילינו יחד הפקתי זהב ביבי. ממנו אני צורף מילים עכשיו ומנסה לגעת כמו שנגעת בי. את הזיכרונות שהענקת לי אשמור בנפשי כתיבת אוצר שנעולה. בזכותך עולם קורא לי, נושא את אוצרי על שכם, הנה הדרך כבר סלולה.
    מי יודע לאן תמשיך אותה הדרך, לאן מוביל אותו השביל?
    כל אותן המתנות שהענקת לי מדריכות אותי ואיתן עוד אעפיל. האם דרכינו תצטלבנה בעתיד, האם נשוב וניפגש?
    תשמרי על עצמך וצעדייך, גם למעני, רק זאת עוד אבקש.
    תודה על הכל!