מזל טוב לפיסיוטרפיסטית מצוות המרפאה שלנו: נירה כהן צוברי על מינוייה החדש למישרת מנהלת שירות הפיזיותרפיה במרכז רפואי "בלינסון"

סוגיות אתיות בטיפול מיני בעזרת סרוגייט
ד"ר רונית אלוני וד"ר רפי חרותי

"המסרים הנלמדים מהמאמר"
• טיפול מיני באמצעות סרוגייט מיועד לא/נשים בעלי הפרעות בתפקוד המיני או בתפקוד הזוגי והאינטימי שאין להם בני זוג לשתף במהלך הטיפול.
• טיפול סרוגייט הינו מורכב ודורש התמחות מיוחדת לעוסקים בו. מדובר במשולש טיפולי, בקודקודיו מטפל/ת, מטופל/ת וסרוגייט, אשר משתפים פעולה להשגת מטרות הטיפול.
• טיפול סרוגייט עומד בכללי אתיקה מקצועית ונולד בכדי לענות עליהם. אי הפניה של מטופלים מתאימים לטיפול סרוגייט עשוי להיחשב כאי הקפדה על כלל האתיקה.

טיפול מיני הינו טיפול זוגי בעל מאפיינים התנהגותיים במהותו, שבו לתרגול תפקיד קריטי בהצלחת הטיפול. מסטרס וג'ונסון בספרם Human Sexual Inadequacy טוענים שאין דרך ללמד תפקוד מיני אלא על ידי תרגול עם בני זוג ולכן דווקא מטעמים אתיים של קבלת כל הפונים לטיפול ומתן סיכויי החלמה שווים לכולם, הגו את הטיפול המיני בעזרת סרוגייט.
טיפול הסרוגייט הוא בעצם סוג של חונכות היוצרת מערכת יחסים של "אחד לאחד" ומאפשרת תרגול של טכניקות טיפול שונות המקובלות בטיפולים התנהגותיים, כמו: העלאת דרגת קושי בהדרגה, פירוק משימות, מתן משובים, חזרות, משחקי תפקידים, התאמת הסביבה ועוד. המיומנויות והתכנים המתורגלים קשורים בתפקוד מיני לקוי, אך גם בלמידת מיומנויות חברתיות, זוגיות ואינטימיות שחסרונן לא מאפשר ליחידים יצירת קשר זוגי בו יוכלו להגשים את התפקוד המיני שלהם/ן.
הנהלים האתיים חייבים להישמר בטיפול המיני בעזרת הסרוגייט בכדי להגן על המטופלים ועל הסרוגייט. הטיפול בנוי על משולש טיפולי הכולל את המטפל, המטופל/ת והסרוגייט. המשולש הזה פועל יחד להשגת מטרות הטיפול.
במהלך הטיפול נערכות בכל שבוע שלוש פגישות: מטפל מטופל, מטפל סרוגייט, ורק אחר כך תתקיים פגישה בין המטופל/ת לסרוגייט. בסיום הטיפול הקשר בין הסרוגייט והמטופל/ת מסתיים.
במאמר זה נשפוך אור על מורכבות הטיפול, כמו גם על השאלות האתיות המתעוררות מהפעלת הטיפול הלכה למעשה, תוך דגש על זיהוי המטופלים שיכולים להפיק תועלת מטיפול מיוחד זה.

מילות מפתח: סרוגייט, טיפול מיני, מיומנות חברתית, בעיות בתפקוד מיני, אתיקה.

Ethical Issues concerning Surrogate Assisted Sex Therapy
Ronit Aloni 1, Rafi J. Heruti 2, 3
1 – Dr. Ronit Aloni Clinic, 2 – Sexual Rehabilitation clinic, Reuth Medical Center, Tel-Aviv, 3 – Sackler Faculty of Medicine, Tel-Aviv University
Sex therapy by definition is a couple therapy as well as behavioral therapy by origin. As so practicing series of exercise is an essential part of the therapy. Masters&Johnson in their book Human Sexual Inadequacy wrote that "One cannot learn about sexuality in any practical way without actually experiencing intimate behavior with a partner". Ethical approach directed them to develop the therapeutic method of working with surrogate partners as they thought all people are entitled to receive therapy if they wish to, including people without partners.
Surrogate is a form of mentoring; this is a one on one relationship that allows practicing classic behavioral methods such as gradual progress, breaking the task into small goals, onsite feedback, rehearsals, roll-play, modifying the environment, etc. The content and the skills that are practiced are related to sexual dysfunction as well as social, couple and intimate skills. The lack of those critical skills prevent the clients from fulfilling their wish to develop social or intimate relationship in which they will ever be able to accomplish their sexuality.
Ethical procedures should be strictly kept in order to protect the clients and the surrogates, it is a three way therapeutic team who works together to reach the goals of the therapy. During the therapy process a weekly meeting is held between the therapist and the client, between the therapist and the surrogate and only than between the surrogate and the client. At the end of the therapy process the relationship between the client and the surrogate completely ends.
In this paper we shall illuminate the complexity of this therapy process as well as deal with some of the ethical issues that are raised. We shall also identify the clients that can benefit from surrogate therapy.
Key words: Surrogate therapy, Sexual therapy, social skills, sexual dysfunction, ethics.

מבוא
טיפול מיני בעזרת סרוגייט מהו? הלן סינגר-קפלן טענה שאי אפשר ללמוד מיניות מבלי לחוות באופן מעשי התנהגות אינטימית עם בני זוג (1). מתוך אותה מחשבה עלה הרעיון של מסטרס וג'ונסון, ממייסדי הטיפול המיני המודרני, לשימוש בבן או בת זוג חלופיים במהלך טיפול מיני [2]. לפני שדנים בשאלות האתיות הנגזרות מכך, כדאי להבין יותר לעומק את מהותו של הטיפול המיני בעזרת סרוגייט ואיך בכלל התפתח טיפול שכזה.
מאסטרס וג'ונסון הגדירו שתפקיד הסרוגייט להיות בן/בת זוג למשך הטיפול, המפעיל הלכה למעשה את הוראות הטיפול ויחד עם זה מהווה מודל עבור המטופל/ת, לתפקידים השונים של הפרטנר/ית במערכת הזוגית [2]. מדובר על כך שבסיוע מערכת יחסים טיפולית שהיא "אחד על אחד" (מעין סוג של חונכות), ניתן לשפר מיומנויות חברתיות והתנהגויות חברתיות לא מקובלות. במערכות יחסים אלה נוצרת מערכת יחסים אינטימית בין המטופל למטפל/ת שיכולה להוות מודל ללמידה של מיומנויות חברתיות [3, 4]. סרוגייט מצורפים לטיפול בהמלצת מטפל/ת מיני/ת, באותם גברים או נשים, שאין להם מי שיספק את התמיכה הפסיכולוגית והפיזיולוגית לה הוא/היא זקוקים בשלב הקריטי של הטיפול. סרוגייט מהווה פרטנר מיני חלופי למשך הטיפול, ומודל לתפקוד במערכת זוגית ומינית. העבודה בטיפול סרוגייט הדרגתית, מתחילה במגע שטחי ולעתים מגיעה גם עד קיום יחסי מיו מלאים. ההנחה העומדת בבסיס טיפול כזה היא, שהידיעה של המטופל שבכוונתו של הסרוגייט לעזור ולהיטיב עמו תגביר את הביטחון העצמי שלו במהלך הסיטואציה הטיפולית, וכך תגרום לו להצליח לתפקד במיטבו. חוויה כזו של הצלחה תשמר את תחושת הביטחון גם לסיטואציות שמחוץ לטיפול. למעשה, הקשר שהולך ונרקם בין הסרוגייט למטופל הוא שהופך למודל ודוגמא עבור יצירת קשרים עתידיים עם בני זוג [2].
החונכות בטיפול מיני בעזרת סרוגייט דומה לתהליכי הכשרת מטפלים אחרים, במסגרתם מטפל מנוסה מלמד מטפל פחות מנוסה איך לטפל במטופלים. במקרה של סרוגייט, מטפל מיני מנחה את הסרוגייט איך להדריך את המטופל. ארגון הסרוגייט האמריקאי ( IPSA – International Professional Surrogates Association ) תיאר זאת היטב, על ידי כך שהגדיר את הסרוגייט כצלע אחת במשולש טיפולי, שבו משתתפים מטפל, מטופל וסרוגייט. "משולש טיפולי" זה מקיים פגישות שבועיות בין כל צלעות המשולש (מטפל-מטופל, מטפל-סרוגייט, סרוגייט-מטופל). המטפל המיני המוסמך הוא האחראי על הטיפול והוא זה שמנחה אותו. הסרוגייט המשמשים כבני זוג למטופלים הנמצאים בתהליך טיפולי, משתתפים בתרגילים המשלבים מגע חושני ומיני, וכן מתרגלים עם המטופלים מיומנויות חברתיות ומיניות.
הגדרות אלו מספקות מודל תיאורטי שמאפשר לעבוד עם מטופלים הסובלים מהפרעות בתפקוד המיני [5]. גם אחרים הצביעו על כך שסרוגייט עשויים לעזור למטופלים להתגבר על פחדים, בעיות ודעות קדומות הקשורות במיניות במסגרת טיפול מיני [6, 7]. טיפול מיני בעזרת סרוגייט מהווה סוג של טיפול התנהגותי בהפרעות בטיפול המיני, אשר מאפשר ליישם שיטות טיפול התנהגותיות כמו: למידה התנסותית, חזרות, למידה בתנאים אמיתיים, פידבק שוטף בזמן אמיתי, והתייחסות להתנהגויות מתאימות ושאינן מתאימות בתנאי אמת [8]. טיפול מיני בעזרת סרוגייט מהווה טיפול הוליסטי ומתודולוגי יותר בהפרעות מיניות כשהדבר נעשה בשילוב עם טיפולים ומטפלים נוספים [5]. כבר בתחילת שנות השבעים הוצעו קווים מנחים לעבודה עם סרוגייט: 1. על הסרוגייט להיות איש/ת מקצוע, 2. הסרוגייט תמיד צריך/ה לעבוד עם מטפל נוסף, 3. הטיפול צריך לאפשר לסרוגייט מגוון רחב של תגובות רגשיות ופיזיות [9].מהלך הטיפול מתואר בתרשים 1.
שיטות הטיפול בטיפול סרוגייט: מאחר וטיפול מיני בכלל וטיפול מיני בעזרת סרוגייט בפרט הנו טיפול התנהגותי, כל טכניקות הטיפול ההתנהגותי יכולות להיות מיושמות בעבודה עם הסרוגייט: הסרוגייט משמש/ת כמודל איתם מתרגלים וחוזרים על מיומנויות רצויות שנלמדו עם המטפל/ת בשיחה הפרטנית, הסרוגייט יכול/ה במהלך הפגישה למשב לחיוב או שלילה את המטופלים על הביצוע של המיומנויות המתורגלות. הטיפול בעזרת הסרוגייט בעצם מהותו מהווה מעין משחק תפקידים במסגרתו מתרגלים מיומנויות חברתיות קודם בתנאי מעבדה ואחר כך בתנאים יותר מציאותיים. הסרוגייט והמטופלים מקבלים הנחיות מדויקות מהמטפל/ת המיני/ת ואותן הם מתרגלים. המטלות הניתנות מפורקות לשלבים, מוגבלים ומותאמים ליכולותיהם של המטופלים ברגע נתון. יש הימנעות מדרישות יתר ומציפיות גבוהות מידי בשלבי הטיפול הראשוניים, כדי להפחית את חרדת הביצוע הקיימת אצל הפונים לטיפול. המטפל/ת מלמד/ת את המטופלים לא להיכנס לאזורי חוסר הביטחון שלהם, שהם גם תחומי הכישלון שלהם, והסרוגייט מתרגלים איתם את כללי הזהירות והגבולות הלכה למעשה. תהליך זה הינו תהליך הנקרא עיצוב התנהגות בו מוחלפות התנהגויות לא יעילות בהתנהגויות יעילות יותר. במידת הצורך נעשה גם עיצוב של הסביבה הכללית בה נמצאים המטופלים עד שהם מפתחים יכולת להסתדר ולתפקד בסביבה רגילה [8, 10-13].
תוצאות ניסיון טיפולי באמצעות סרוגייט הוכח שטיפול מיני בעזרת סרוגייט משיג תוצאות טובות, ובמהירות רבה יחסית לטיפולים פסיכולוגיים או מיניים אחרים [6]. בשנות ה 70-80 פורסמו מספר מאמרים שהציגו תוצאות מרשימות בטיפול מיני בעזרת סרוגייט. בעבודת מעקב שכללה 150 מטופלים (133 גברים ו-17 נשים) שהיו בטיפול סרוגייט חצי שנה מאז תום הטיפול, נמצא שאצל 73% נשמר השיפור שהושג בטיפול ונעשתה העברה של המיומנויות המיניות שתורגלו עם הסרוגייט לפרטנרים החדשים [14]. בעבודה אחרת, במהלכה עקבו אחר 501 מטופלים, מדווח שבקרב 89% מהמטופלים הבעיה המינית נפתרה, 5% היו מרוצים במידה חלקית, ורק 6% הפסיקו את הטיפול [6]. בעבודה אחרת נערך מעקב אחר 407 מטופלים ודווח על הצלחה מלאה ב 69% מהמקרים, ב- 21% הצלחה חלקית, ב- 7% ללא שינוי וב- 1% חלה הרעה במצב [9]. טיפול באמצעות סרוגייט הוכח כיעיל גם בקרב נשים הסובלות מווגיני

היא בת 28 ונראית כיפהפיית קרח צפונית. היא מהנדסת שעובדת במשרה ציבורית והיא נשואה ואמא לשני ילדים. היא יתומה – אביה נהרג בתאונת עבודה, והיא גדלה עם אמה ואחיה.

כל השנים היא עושה הכל כדי להצדיק את קיומה, להביא קצת נחת לאמה. היא תמיד במקום הנכון בזמן הנכון, עובדת מצטיינת, תלמידה מצויינת, יש לה חברות, אבל היא אמא מתוסכלת, והיא בעצם בדיכאון.
כל השנים היתה בטיפולים לא ממש יודעת למה – אבל הרגישה רע, לא מצאה מקום לעצמה.
תמיד בתחושה שהכל קשה לה, שהיא לא מספיק טובה, שהיא לא נורמאלית, שמשהו לא בסדר אצלה.

היא ניסתה תרופות שעזרו במעט אך הפריעו לחשק המיני שלה שממילא אינו בתמונה, ובן זוגה המתוסכל מהקשר המוזר איתה לא מסכים שתחזור לקחת אותן.

היא מתפקדת כאוטומט, היא מנותקת רגשית, היא לא מצליחה להיות באמת עם ילדיה באופן רגשי גם אם היא דואגת להם ומספקת להם את צרכיהם – היא מרגישה מנותקת אפילו מהם. גם מבן זוגה היא נמנעת כבר שנים, שמחה מכל נסיעה שלו, מכל העדרות ומילואים. לא מבינה על מה חברותיה מצחקקות כשהן מדברות על הנאות מיניות, אותה זה בדרך כלל דוחה ובמקרה הטוב היא מצליחה לביים אורגזמה.

לשאלתי אם עברה ניצול מיני היא משיבה בחיוב, היא מספרת שלא ידעה עד שעברה טיפול אלטרנטיבי לפני כשנה בו החלו לעלות זכרונות מקוטעים, חלקי גוף וחלקי פרצוף, לקח זמן עד שנבנתה התמונה, עד שראתה את אביה כמו מפלצת שדוחפת זרועות תמנון לגופה.

לאמה לא ספרה, את אחיה שיתפה, בן זוגה לא מבין מתקשה להאמין, עסוק בתחושת הבדידות שלו, מרגיש נטוש על ידי אישתו, מרגיש שאין מוצא, ולא מסוגל להושיט עזרה.

המצוקה גדולה והטיפול איטי, היא צריכה את שלה והוא לא יכול להמתין, היא עסוקה בלשרוד, והוא צעיר שרוצה לחיות ולבלות, בתווך שני ילדים קטנים זקוקים לכל פרור תשומת לב של שני ההורים.

בשלב הראשון כל אחד מהם קיבל מטפל משלו, הוא קיבל גבר והיא מטפלת הוא עבד על הקושי שלו והיא על הטראומה שלה שמעולם לא ממש עובדה וטופלה. היא חזרה ושאלה האם אי פעם אצא מהדיכאון , האם אי פעם אהיה אישה אמא ובת זוג בשלה, האם אי פעם אפסיק לבכות ואמצא שקט ושלווה. בסבלנות רבה היא העלתה את דמות הילדה הפגועה, זו שהדחיקה ושכחה, זו שלא רצתה לזכור מה קרה לה ומה היא עברה. היא למדה להשיח איתה, היא למדה להקשיב לה, אותה ילדה בודדה שנוצלה ולא היה שם אף אחד שיציל אותה. אחרי שהכירה את אותה הילדה, אחרי שיכלה להתחבר אל מצוקתה, היא יכלה לאט לאט גם להפריד את עצמה כאישה בוגרת מאותה חויה שבה לא היתה לה שליטה.

זה היה הזמן להתחיל בטיפול משולב, זה היה הזמן לנסות לחבר את הזוג מחדש. הוא היה צריך להקשיב לכל מה שהיא למדה על עצמה, הוא למד להכיר את הרגישויות והאסוציאציות שלה – לא להבהל כשהיא משליכה עליו את הכאב שחווה. לאט לאט יכלה בעוד מעט הצלחה להפריד את בן זוגה מהאבא הפוגע שלה. היא היתה צריכה אור מלא, להסתכל לו בפנים וכל הזמן להזכיר לעצמה – שאותו היא בחרה ושהוא מעולם לא פגע בה . בכל פעם כשהתנתקה, בקשה מנוחה, וחזרה להיות איתו בריכוז ובמאמץ לא קטן.
הוא היה יותר רגוע ללוות אותה, הוא היה מודע למאמץ ולקושי שלה, הוא נאחז בשיניים לא לפגוע גם כשאיבד אותה שוב ושוב, והיא למדה לשמור על עצמה – להיות איתו, ולהיות עם ילדיה – ברוב הזמן…

להנות ממש היא עדיין לא למדה….. האם תוכל? אולי עוד נדע – בינתיים היא לקחה חופשה ארוכה.

הוא מתיישב לידי נבוך, מבולבל עושה עצמו כמי שלא רוצה להיות כאן בכלל, נון שלנטי, "אלק אדיש" לבוש ברישול "קולי" מסוגנן ביותר. לשאלותי עונה כאילו עושה לי טובה, אימו שלחה אותו, הוא ילד חד הורי, אבא לא בתמונה מזה הרבה שנים. הקשר עם אימו טוב, הוא מדבר איתה על הכל, יש לו עוד אח צעיר, ואימו עובדת כמעצבת גרפית ומאוד עסוקה בפרנסה.
אז מה הבעיה?
ובכן חשק יש לו, והוא נמשך לנשים הוא בטוח בזה, הוא יוצא עם חברים למועדונים ואחר כך חוזרים עם בת הזוג ללילה, והוא אינו מתפקד למרות שהיא ממש מדליקה עד הרגע שהם נכנסים למיטה. וזה חוזר על עצמו בכל פעם שוב ושוב והוא כבר יודע שזה לא ילך, והוא מבואס, והוא מתחיל להתבודד, להימנע מללכת עם חברים. נמנע מלצאת לבילויים, נעשה מדוכא, ממורמר וכ' ועד כאן זה די מוכר. אמו שהפנתה אותו הייתה הרבה יותר מודאגת , היא ליוותה אותו לאבחון ובהסכמתו בקשה לדבר איתי , ואז מתרחבת התמונה – לפני כל יציאה הילד שותה כמויות ענקיות של אלכוהול מפחד ממה שיקרה במועדון, שם הוא שותה עוד ועוד וגם הברמנים מחלקים אולי מוכרים כדורי ויאגרה מזויפים שמי יודע מאיפה הם מגיעים ומה הם מכילים, ועם כל זאת הוא עדיין לא מתפקד ובטוח שאין לו תקנה ולעולם לא יצליח להגשים את המטרה. היא מבקשת מתחננת לטפל בבנה שהיא חוששת בכל פעם שהוא יוצא מהבית האם ינהג שטוף אלכוהול? האם יפול למדמנה? היא אובדת עצות והוא לא משתף פעולה.
טיפול מיני בעזרת סרוגייט בדרך כלל יינתן לנשים או גברים יותר בוגרים שאין להם בני זוג שילוו אותם לטיפול. אולם במקרה הזה היה ברור שאין זמן, שהבחור בסכנה וכל מי שעובר בדרך בה הוא נוהג מסתכן בלי כל ידיעה. היה ברור שהוא במלכוד שרק תחושה של ביטחון בתפקוד שלו תוציא אותו משם, וזה צריך לקרות מהר ובאופן ברור וחד משמעי.
חן הסרוגייט לקחה אותו לטיפולה למרות שהיא מבוגרת ממנו כמעט בעשור, הוא נפגש איתי ואיתה בכל שבוע פגישה. בחמישה עשר טיפולים הוא למד להרגע, למד לענג אישה ולהתענג על ידה, למד לדבר ולשתף ברגשות, לא להתבייש בגופו הרזה ולהרגיש נוח עם גופה הבשל. לא להיגעל מריחות ורטיבויות, לא להרגיש מבוכה כל כך גדולה, ולהתמודד גם אם מפעם לפעם הזקפה לא ממש מלאה.
נפסקה השתייה המוגזמת, נפסקה ההמנעות החברתית , הוא התגייס לצבא ומאז אין לי שמץ מידע.

לכל כלל יש יוצאים מהכלל,
לפעמים עדיף שהורים לא מתערבים ולפעמים להפך
ויש מתמכרים שיוצאים מזה

בהיותו בן 10 הוא רץ עם חבריו שכח דבר מה ורץ בחזרה אלא שהכביש עמד בדרכו – הוא הגיח בהפתעה ונפגע על ידי מכונית שעברה, שבועות בטיפול נמרץ עברו על הוריו בהמתנה ותקווה, חודשים של שיקום בבית לוינשטיין קודם במחלקה של נפגעים שבהכרה מעורפלת ואחר כך במחלקת הילדים, עושה צעד קדימה בקושי, ונסיגה, וכל התקדמות דורשת עבודה מרובה. וההורים מתנדנדים בין יאוש לתקווה.
הוא חוזר לביתו לא הילד שיצא, הוא לא חוזר לכיתה ממנה נקרע, החברים נעלמים באים רק לפי בקשה, וממילא אין זמן לא לו ולא למשפחה. הוא עובר לחינוך המיוחד, הוא משלים שעות טיפול לאחריו, והם כולם מותשים בסוף יום של מאמץ.
השנים נוקפות וההתבגרות לא ממתינה, היא אפילו מתעתעת ומקדימה את זמנה, הגיל נוקף ומתקדם הגוף נראה כשל בוגר אבל הנפש לא מתפתחת היא נשארה כמעט איפה שנפגעה, ההורים מטפלים בו כמו ילד בן שנה, מחליפים חיתולים, מאכילים ומנקים מרימים משכיבים הוא עושה מעט אבל רק בהשגחה.
השיעור מתפתח, הקול משתנה, הוא כבד מנשוא, ובזמן רחצה מופיעה לה זקפה מביכה. ההורים נבוכים, הוא נהנה מעט, הוא באי שקט תמידי, מחפש מוצא לדחפים המתפתחים, למרות שההורים מתעלמים ככל שרק יכולים. ואז מגיעות הודעות מבית הספר, מהפעילות של אחר הצהרים, הוא שולח ידיים, הוא נוגע איפה שלא מקובל, בבנות הכיתה במטפלות ובמורות, כל הניסיונות להתעלם בתחילה, להפסיקו בהמשך, להסביר ללמד לא מצליחים והוא הופך להיות למטרד, כולם מתרחקים, נמנעים מלהיות בקרבתו מה שרק מעצים את הצורך שלו. הוא פונה כבר לחברות של אחותו, ולא נמנע אפילו מחברות של אימו.
הוריו מגיעים אלי מבוישים, מפוחדים מה יהיה, הוא נעשה גדול בעל כוח, וההתנהגות הזו דוחה את כולם וגם להם כבר לא נעים, איך מתנהגים מה עושים.
מדובר בגבר בן 21, במלוא אונו שלא מוצא דרך להביע את רגשותיו ויצריו, הוא מחפש מגע, מחפש אהבה, מחפש פורקן ולא מוצא דבר, בשיחות הפשוטות שאפשר לנהל איתו אפשר להתרשם מההתרגשות הרבה שאופפת אותו כשמשהו מתייחס ישירות למצבו. הוא מתאר את העוררות שתוקפת אותו למראה אישה/נערה, ולא יודע איך לנהל את הזקפה הנעימה/מטרידה. הוא רוצה בקשר עם נערות הוא רוצה חברה כמו לאחיו ולבן דודו, הוא רוצה לחבק והוא רוצה שיחבקו אותו. בתמימות ובפשטות הוא מסביר את התסכול, לא מבין למה כל מי שמתנחמדת אליו בורחת ממגע איתו.
פה מתחיל טיפול ובעיקר חינוך, קודם כל מגדירים את המצבים השונים, אחר כך נותנים פתרונות מתאימים לו יותר או פחות, מלמדים גבולות ללא מבוכות, מלמדים איך להיות יעילים בתנועות ואם צריך משתמשים באביזרים מותאמים כמו לאוכל, רחצה, תנועה או כתיבה יש אפשרות להתאים גם ויברטור לכל מגבלה.
ככל שהוא לומד יותר לנתב את פורקנו באופן מותאם ובא על סיפוקו, הוא משתף פעולה יותר עם גבולות שניסו קודם ללמד אותו, הוא פחות לחוץ, פחות מטריד ומאפשר לעצמו לקבל חיבה כי הוא פחות מפחיד את כל הסביבה.

אז חשבתן שכשההתפתחות הנפשית מוגבלת גם היצרים נרדמים?
וחשבתן שמי שמוגבל שכלית מסוכן לסביבתו?
וחשבתן שאי אפשר ללמד אנשים מוגבלים שכלית?

אז טעיתן!

היא הגיעה לקליניקה נסערת, לבושה במיטבה, בדרכה לאוניברסיטה להרצאה – שם היא עובדת בין השאר, כחלק מצוות ביה"ס לכלכלה. בן זוגה לא ליוה אותה כי "הוא הרוס" להגדרתה.
היא לא ישנה לילות, היא משוחחת עם ביתה ובן זוגה שעות ארוכות, הוא לא יודע את נפשו מרוב בושה, לא במשפחתנו, לא בחברתנו, האם יש מוצא.
ילד הפלא שגדל בביתם, שכל השנים ראו אותו בחברת בנות, שהשקיעו רבות בחינוך שלו, שאמור להתחיל לעבוד במפעל המשפחתי, הילד הטוב שלהם שלא עשה בעיות כל השנים – יצא מהארון!!.
הוא בטוח בעצמו, אין לו יותר שאלות, הוא בדק, הוא יודע, הוא כבר הרבה זמן בעניין – והם פשוט לא ידעו ולא חשדו ולכן לא עצרו את השבר. אחותו כבר יודעת זמן מה היא אשת סודו, חבריו הקרובים גם הם כבר יודעים, וההורים, בעיקר האב לא יודעים לאן יוליכו את הבושה. האם מגיעה אלי בשמו של האב, היא עוד איכשהו מוכנה לחפש דרך שבה תוכל לחיות עם הידיעה החדשה, אבל בן זוגה – אין עם מי לדבר , מבחינתו מוטב שהילד ימות מאשר יהיה הומוסקסואל. הוא לדבריה לעולם לא יוכל לקבל את המצב, לא יוכל לעמוד מול משפחתו או חבריו, והיא נקרעת בין בנה ובין בעלה עד שאינה יודעת מה לעשות.

הקשבתי בסבלנות לשתף דיבורה שלקח כמעט את השעה כולה, נתתי לה לבכות, לכעוס, להאשים ולהרגיש אשמה, לרוקן עד כמה שאפשר את המטען שאיתו נכנסה. הסצנה הזו חוזרת על עצמה אינספור פעמים, הורים המומים, מול ילדים/נערים/בוגרים נחושים. הנערים עברו תהליך ארוך בדרך כלל, התלבטויות, השתייכויות ונסיגות, התנסויות כאלה ואחרות ובסוף גיבוש לכיוון מסוים, שאחריו יתחילו להרחיב את המעגל. קודם בין החברים שהם מזהים שכמותם, ואחר כך לחברים טובים סטרייטים, לאח או אחות קרובים וכן הלאה.

ההורים גם אם היו להם סימנים התכחשו לא רצו לדעת, לא לדאוג, והידיעה נוחתת עליהם כרעם ביום בהיר. מעטים הם ההורים שיכולים ברגע דרמטי זה להגיב בנעימות, בקבלה, בעידוד ובתמיכה. גם אם הם ממש נאורים, עצם השינוי בציפיות, בדרך שבה הם תופסים את בנם, דורשת מהם התארגנות קודם כל בינם לבין עצמם. האם הם מרגישים אשמה? האם העובדה הזו מציפה מאבקי כוח ביניהם שהיו לאורך השנים בעת גידול הילדים? האם לאבא יש חששות בשל חוויה הומוסקסואלית או פנטזיה הומוסקסואלית שהוא זוכר ומעולם לא דיבר על כך עם אשתו?

היא כמובן הגיעה כדי לקבל מידע אם אפשר לשנות את "רוע הגזרה", אם אפשר להשפיע לשנות את הנטייה המינית, שלטענתו כבר התגבשה. לבנם אין כל רצון להשתנות, הוא מרגיש נוח יחסית בין חבריו, והעתיד בגיל הזה לא מטריד אותו כפי שהוא מטריד אותם.

הזמנתי את שניהם לבוא לכמה שיחות, להבין, להשיח, למצוא דרך להתמודד. רובם מסרבים, מתכנסים בכאבם, הם לא רוצים בשלב מוקדם כל כך להתמודד, הם רוצים לשנות, לכפות, להפוך, להיאבק. קשה להם זה מובן, הבית יעבור טלטלה קשה, ובסוף תבוא הקבלה גם אם בהתחלה זה ממש לא נראה.

אז חשבתם שהורים תמיד נכונים לקבל את ילדיהם?
וחשבתם שהאבות הם החזקים?
וחשבתם שהורים יודעים לקבל עזרה?

לא כשהמצוקה באמת קשה.

הם הגיעו מבויישים בשנות השלושים, הם נשואים כבר שנה וכמה חודשים ואינם מקיימים יחסי מין, היא רופאה שעדיין עושה תורנויות, והוא עוסק בהיי טק ונמצא בנסיעות רבות, הם חברים נפלאים, נפגשים רק לעיתים בעיקר בשבתות וחגים כי הם גם דתיים. לשאלתי למי מהם זה מפריע – היא ענתה שלה, הוא כל כך עייף ולחוץ שהדבר ממש לא מלחיץ אותו. הוא טוען שניסה כמה פעמים ולא הצליח והפסיק לנסות גם כי הוא דואג לה שלא תסבול וגם כי לו, לא ממש נעים לעמוד בכישלון שהוא חווה בכל פעם שמנסה.
כשבדקתי מה בדיוק קורה כשהם מנסים התברר שהיא כנראה נרתעת, חוששת , נבהלת , והוא מיד נסוג ומוותר, מאבד את הזקפה, גם אם היא מעודדת אותו להמשיך ולהתעקש.
התמונה הזו כבר ממש מוכרת אפילו לכן, האישה כנראה עם ווגיניסמוס ובן הזוג האוהב והרגיש לא רוצה להכאיב ולא יכול לגרום לה סבל. הוא מעדיף אפילו לאבד זקפה או לקיים יחסי מין בחוץ ובלבד לא להרע לבת זוגו. הסברתי להם את הבעיה והתחלנו בטיפול הקלאסי של שיחות איתה בעיקר אך גם איתו מפעם לפעם, פיזיוטרפיסטית מומחית לשרירי הנרתיק ובמהרה היא היתה מוכנה להתחיל לקיים את המצווה. בפעמים הבאות שהיגיעו ראיתי שהם מתמהמהים – בהחלט לא מתאים לזוג צעיר שרוצה בילדים. הם ביטלו פגישות, וכשניסיתי לבדוק מה קורה ומה הבעיה קיבלתי תרוצים של "עייפות" ו "לא ממש יצא" חיכיתי עוד שבוע כדי להיות בטוחה והפרדתי שוב בין שניהם בכדי לרדת לעובי הקורה.
התמונה שהתבררה עכשיו הייתה בהחלט שונה היא המשיכה להכחיש ולא יכלה לתת מענה למה הם לא מקיימים יחסים כשהיא עכשיו ממש יכולה. לא הרגשתי שהיא מונעת את האפשרות בדרכים עקיפות ואז חיכיתי לפגישה איתו שנדחתה עוד ועוד אך בסוף התקיימה. לאחר מספר שאלות ישירות הוא "יצא מהארון" וסיפר על בן זוג בעבודה, שהיא יודעת מהעבר אבל לא שזה נמשך גם עתה. הווגיניסמוס שלה פתר לו בעיה, משך זמן, ואין לו כל עיניין להתמודד עם ההצלחה שבשבילו היא בעיה הוא בכלל חשב שזה יקח הרבה יותר זמן. בדקתי איתו אם הוא הולך לשוחח איתה "ברחל ביתך הקטנה" ולשים על השולחן את המצב כי אני לא יכולה להמשיך לשמש לו יותר כסות וכי זה לא הגון כלפיה. היא השקיעה היא רוצה הריון, היא לא יודעת איפה היא נמצאת והיא לא יכולה לקחת החלטות נכונות לגבי העתיד שלה. הוא ספר על ההחלטה הקשה להתחתן, על הידיעה שזה הולך להיות קשה, ועל כך שספר לה והבטיח שיתנזר מהחיים ההומוסקסואלים שלו – והוא באמת התכוון, רצה להאמין שזה פתרון נכון, אך לא עמד בדבריו.
הטלפון הבא היה שלה – היא רצתה לבוא לשיחה נוספת בעצמה, מה היא תעשה? מה איתה? אם תספר היא תפגע בו פגיעה אנושה הוא לא יוכל להראות את פניו במשפחה ובחברה – והיא אוהבת אותו,
אם לא תספר ותתגרש – איך היא תראה? איך תסביר שהיא עדיין בבתוליה?
מה זה אומר להישאר נשואה לגבר הומוסקסואל ולהכנס להריון בהפריה?
מה זה אומר לא לקיים יחסי מין כל חייה? האם תוכל לעמוד בזה?

אז חשבתם שכשאישה מגלה שלבן זוגה יחסים הומוסקסואלים היא עוזבת? במקרה הזה היא עברה הפריה הא דוחה את ההתמודדות שלה, וממשיכה לשתף פעולה עם הסוד שלו.

וחשבתם שכשמגיעים לטיפול אומרים את כל האמת?

וחשבתם שכל מי שמגיע לטיפול באמת רוצה להרפא?
אז טעיתן!

ג'ון ומרי היו הזוג הראשון שטיפלתי בהם עוד בהיותי מתמחה בניו יורק. המדריך שלי, גניקולוג שפרש לפנסיה, סיפר לי אז שהחליט להיות מטפל מיני כי זה המקצוע היחיד שמרגש כמעט כמו להיות מיילד. הוא טען שכמיילד הוא הרגיש שיש לו חוזה עם אלוהים ושניהם ביחד מביאים תינוקות לעולם כמטפל מיני הוא מביא אושר לזוגות סובלים.
אז נחזור לג'ון ומרי שני יהודים צעירים בשנות השלושים לחייהם, ג'ון עובד כמובן באחד מחברות הברוקרים הגדולות של מנהטן ומרי עובדת באחת מחברות הפרסום. לשניהם אורח חיים היסטרי של עבודה מלחיצה מבוקר עד לילה, עם משפחות יהודיות שמצפות שיתחתנו ויביאו נכדים, עם חברים שמספרים לאן הם נוסעים לטיולים ומה הם קונים. כמו שאר חבריהם גם ג'ון ומרי מבלים בבארים אפופי עשן מחפשים בני זוג – מה שלא היה קל לשניהם בשל המראה הלא כל כך אטרקטיבי במושגים ניו יורקים של שניהם. גם כשמצאו זה את זו לא במהרה היו מוכנים להתחייב ולהתמיד.
מרי אישה די נוירוטית שהולכת לשרינקית שלה פעם בשבוע ובכל זאת עוד לא קיימה יחסי מין.
ג'ון התחיל גם הוא בהשפעת מרי ללכת לטיפול, כי היא שכנעה אותו שזה שהם לא מקיימים יחסי מין כנראה קשור בו ( היא שכחה לציין באוזניו שהיא גם לא קיימה יחסי מין עד עכשיו, אבל לדעתה לה יש סיבות מוצדקות)
הטיפולים של שניהם קידמו אותם בהכרות שלהם עם עצמם אולם את בעיית יחסי המין לא פתרו. שנה חלפה – ההורים מבקשים שיגיעו להחלטה אבל שניהם יודעים שלא יוכלו להחליט עד שלא יתמודדו עם הסוד שלהם.
וכך נפגשנו: המדריך שלי ואני כזוג מטפלים מול זוג מטופלים. בפגישה הראשונה שוחחנו ביחד וראינו את התמונה הכללית, לאחר מכן נפגשתי ביחידות עם מרי בעוד המדריך שלי נפגש עם ג'ון.
לפני הפגישה הבאה שלנו עם הזוג נפגשנו להחלפת מידע ותכנון הפגישה הבאה ומה ששמענו מעבר להסטוריה האישית של כל אחד מהם, ולמבנה משפחות המוצא של שניהם, היה מדהים. ג'ון בפנטזיה שלו לא יכול לחדור למרי כי אם הפין שלו יכנס לנרתיק שלה הוא לא יצא משם לעולם. בדמיון שלו הנרתיק שלה בנוי כמו צינור מטחנת בשר וברגע שיכנס לשם הוא פשוט יטחן. היא לעומתו מדמיינת את הפין שלו כמו כידון שכשיחדור אליה ישסף אותה מבפנים, יכאיב לה והיא תדמם אחר כך למוות.
ובכן הכיוון של הטיפול היה ברור, התמודדות עם מיתוסים כמו "וגינה דנטטה" הנרתיק עם השיניים שקיים בתרבויות שונות וגברים לא מעטים חוששים ממנו. ועם הדימוי התרבותי הגברי שהפין הוא ככלי נשק שתפקידו להכניע את האישה ולבתק בעוצמה את בתוליה.
העבודה הזו נעשית גם בתהליך קוגניטיבי חשיבתי של הפעלת שיקול דעת המרגיע את החרדה הלא רציונאלית והלא נשלטת וגם על ידי תרגול שבו שניהם חווים הלכה למעשה שלפנטזיות שלהם אין ידיים ורגליים. שלושה חודשים אחרי הפגישה הראשונה עם שניהם ג'ון ומרי כבר קיימו יחסי מין. האם הם התחתנו לאחר מכן? לא תמיד אני זוכה לדעת, מרבית המטופלים משתדלים לשכוח שהיו בטיפול, שהיו צריכים עזרה של מטפל/ת כדי לעשות דבר כל כך טבעי ש כ ו ל ם עושים "בקלות "
אז חשבתן שאנשים נאורים לא מושפעים מאמונות טפלות?
וחשבתן שהשכל שלנו מגן עלינו?
חשבתן שדימויים גסים ושובניסטים הם נחלתם של פרימיטיבים?
ושהדימוי של הפאם פאטאל עבר מהעולם?
אז טרם!!

איגור עלה לארץ כשהיה בן 20 עם הוריו ואחותו הקטנה.
הוא גדל במשפחה שמרנית שעוטפת ומלחיצה. המעבר לארץ היה קשה לו כי גם בברית המועצות לא היה חברותי במיוחד, אלא ששם תמיד היה הסבר – הוא יהודי ולכן לא מתחברים אליו. אבל פה כבר לא היה מאחורי מה להסתתר, הוא הלך ונסוג הלך והצטמצם עד שאושפז באישפוז יום פסיכיאטרי למשך שנים ארוכות. אלי הגיע כשכבר השתפר, החל לעבוד, לאחר שהתמחה במחשוב, הוא כבר גר לבד בדירה סגפנית, כשהוא שומר על ניקיונה בצורה מוגזמת ועדיין חולנית. הוא מגיע בהמלצתה של העובדת הסוציאלית שחושבת שאם הוא יפרוץ את מחסום הזוגיות הוא ירגיש ממש כמו גבר בריא, הוא יזקוף את הראש ואפשר יהיה לאמר שתהליך השיקום הושלם.
מגיע אלי לטיפול גבר מדהים, עם מבטא רוסי כבד אך עם חוש הומור שמחפה על קשייו הניכרים, כשאני לומדת להכיר אותו ורוכשת את אמונו הוא מספר ש"עם נשים הוא לא מסתדר, הן תוקפניות, תמיד נגדו, תמיד בקורתיות". אם זו הקופאית בסופר היא תמיד תטעה בעודף, ואם זו שכנתו לספסל באוטובוס היא תמיד תיקח חלק גדול יותר מהכסא. ובכלל אם הוא יקיים בערב יחסי מין באילת ויכשל ולמחרת יטוס לניו יורק, כל נשות ניו יורק תדענה על כשלון האתמול – כי לנשים דרך להעביר מידע באופן לא מודע – זו רמת החרדה שאיתה הוא מסתובב ולא פלא שכל אישה שמתקרבת אליו הוא מיד תוקף אותה כאמצעי הגנה.
התחלנו בתהליך ארוך ובונה אמון, בלמידה מפורטת על מהותן של נשים, עם התנסויות מוגבלות בסביבות בטוחות, שיחווה חויות חיוביות עם נשים שאינן תוקפניות, שאינן רוצות ממנו דבר ולא מעבירות ביקורת גם כשהוא נכשל. התהליך היה ארוך ונמשך לסרוגין שנים רבות עם הפסקות. לאט לאט הוא החל מדבר עם נשים, נכנס לשיחות עם קולגות, עם נשים מוכרות ויציבות. במשך הזמן נכנס לאתרים ברשת אך בחר לעצמו נשים מוזרות ונכנס למערכות יחסים די מדאיגות עם גוונים סדו מזוכיסטים ברורים, אך יחד עם זאת הוא הרגיש נחשק, הרגיש בטוח, והיה מוכן להתנסות בצורה מוגבלת וידועה מראש כמו שתמיד קורה בסצנות מתוכננות מראש באוכלוסית ה BDSM.
חלפה עוד שנה כשאני מתלבטת אם לתת לו להמשיך או לעצור את הכיוון הזה, מנסה לעודד ולהדגיש את החיובי שבבחירתו מתוך כוונה לחזק אותו ולהימנע מכל ביקורת לכיוונו. ואז הוא מגיע עם בשורה חדשה, הוא מצא בת זוג שנושקת לארבעים כמוהו, לגמרי רגילה, אשת מקצוע עצמאית ונחמדה שמתה להתחתן איתו ולהקים משפחה. הוא לא ידע אם להאמין לכל הטוב הזה שנפל עליו – ואנחנו רק חששנו שמרוב חרדה הוא יגלוש חזרה לחשדנות שאפיינה אותו בתחילה. אך לא, הוא נכנס לתוך הקשר עם הרבה התלהבות ושמחה, הם התחתנו כשהיא בהריון והוא נראה יציב יותר משאי פעם היה. בשנים הראשונות עוד עקבתי ושמעתי, ואז נמוג…..

אז חשבתן שגבר לאחר התקף פסיכוטי לעולם לא יצליח להשתקם ולהקים משפחה??
וחשבתן שנשים תמנענה מלהקים משפחה עם גבר עם הסטוריה של מחלת נפש?

אז טעיתן עוד פעם!!

כשיצאתי לקבל אותו בחדר הקבלה הרגשתי מיד בגל סירחון לא נעים, התעלמתי, התרכזתי במראה פניו של הגבר הצעיר שחיכה.
נכנסנו לחדר פתחתי את החלון מיד והתחלנו בתהליך האבחון וההכרות.
עשיו בחור צעיר מגרד את השלושים עשה דרך מרשימה בחייו. הוא בא ממשפחה דלה , למד את דרכו במעלה הסולם החברתי, הוא כבר בכיר בחברה תחרותית ומצליח, הוא קנה לעצמו דירה כשלהוריו עוד אין אחת כזו, יש לו מכונית והוא נוסע לחול ומגשים כל חלום ילדות שהיה לו. הוא גם סולל את דרכם של אחיו ומשמש דוגמא ונחת גדולה להוריו.
אלא מה חסר בתמונה הוורודה – עשיו מעולם לא הצליח לממש קשר, כל דייט מסתיים במפח נפש, בטלפון השיחה קולחת, במיילים הוא מתקשר נפלא והבנות שמחות לפגוש בו אלא שכל דייט הוא אירוע חד פעמי. הוא לא מבין איך הוא מצליח להבריח את כל ההזדמנויות שנראות כל כך אמיתיות ומתנפצות ! ולכן הוא חושב לאחר שקרא את האתר שמה שהוא צריך זה טיפול סרוגייט.

לאחר האזנה של כמעט שעה שאלתי אותו אם אני יכולה להיות ישירה? ענה מיד שכן
שאלתי שוב והוא ענה שמוכן להתמודד עם כל דבר ובלבד לשנות את המצב.
שאלתי אותו להרגלי הנקיון שלו – והוא סיפר לי על מנהגי הנקיון בביתו, מתקלחים פעם בכמה ימים כשלא קר מידי, מחליפים בגדים פעם בשבוע, ולא משתמשים בשום סבונים ריחניים, דאודורנטים, אפטרשייבים שלא לדבר על בשמים.

שלחתי אותו הביתה עם כמה משימות: להתקלח יום יום לפחות, בכל פעם שהוא מתקלח יסתבן מהמסד עד הטפחות ויחליף את כל בגדיו התחתונים והעליונים גם אם הם נראים בעיניו ממש נקיים. יערוך ביקור באחד הפארמים ויבקש מאחת העובדות לבחור לו דאודורנט ואפטר שייב שהייתה בוחרת לבן זוגה, להמשיך משם לאחת הרשתות הגדולות ולבקש מהמוכרת להלביש אותו בשתי חליפות בגדים כמו שהיתה בוחרת לחבר שלה. עיניו נפתחו לרווחה..ובמשך שבוע ימים להשתמש בכל מה שקנה לעבודה.

בפגישתנו השניה כבר פגשתי בחור אחר. הכניסה לא הסריחה, ובמקום גבר מחוק וכמעט לא נראה עמד בחור נאה , שמיד סיפר שבעבודה הוא מקבל מחמאות על ימין ושמאל (הם בטח הודו לי על שינוי מצב הריחות בסביבה).

ביקשתי שיחזור לדייטים שלו ונראה עכשיו מה קורה. חשבתי לעצמי שיתכן ויש עוד משהו חבוי שלא ראיתי מתחת לשכבות הלכלוך והריח אבל אולי לא, וזה עומד להיות הטיפול הקל ביותר בחיי.

כעבור חודש של מעקב הוא הגיע לבשר לי שיש לו חברה שעוברת לגור איתו בביתו החדש וביחד הם ירהטו את הבית. הוא כבר הבין שבתחום הזה כדאי לו לא לסמוך על עצמו.

אז חשבתן שהפרסומות משפיעות על כולנו?
וחשבתן שמשהיא מחברותיו לעבודה צריכה הייתה מזמן לאמר מילה?
ואולי אחת מהדייטים שלו היתה אמורה לראות את הגבר שמאחורי מסך הריח?

שוב טעיתן!