פורום מקצועי שבו צוות מרפאת דר' אלוני משיב לשאלות ופניות גולשים בנושאי מין ומיניות
היא הגיעה לבדה, אישה נעימה בשנות החמישים לחייה, שקטה, מנומסת, מאופקת כשדמעות מלחלחות את עיניה אך לא ממש זולגות. היא פורסת לאיטה את סיפור שנותיה האחרונות עם ביתה שיצאה מהארון, שקיבלה אותה כמו שהיא מלכתחילה, לא היתה שאלה, מהרגע הראשון פגשה בבת זוגה, ארחה אותה בביתם, ספרה לכל החברים לקולגות בעבודה, הלכה לקבוצת אמהות לראות אם יש עוד משהו שיכולה לתרום. התמסרה לביתה כדי שעובדת היותה לסבית לא תעצור אותה בהתבגרותה ובהתפתחותה. היא היתה מודל לכל המשפחה, להוריה, לבן זוגה, לבנה הצעיר לאחיותיה. כולם הלכו בעיקבותיה. ואכן ביתה עברה את היציאה מהארון ללא פגע – היא סיימה את לימודיה עושה קריירה, יש לה בת זוג ולהן בן ובת ונראה היה שהכל מתנהל כשורה… אני ממתינה למה שהביא אותה, אז זה לא הסיפור של התגלית אם כך אז מה?
ואז ביום בהיר אחד בנה הצעיר שראה את ה"קבלה הקלה" בלי שום הכנה מוקדמת בא עם אותה בשורה, כן גם הוא, וגם לו יש חבר וגם הוא מצפה לאותה קבלה, ומופתע שהיא מופתעת והאמת גם היא המומה מהתגובה הקשה שלה.
היא לא יכולה לישון בלילות, היא שוב אינה יכולה לדבר על כך עם כולם, היא לא ממש מקבלת את בנה שלא לדבר על חברו שרוצה להתארח בביתה. כולם מצפים ממנה שתישאר חזקה, שתתן דוגמא כמו בפעם שעברה, בנה היה בטוח שהיא תוביל את התהליך כמו עם ביתה והוא נעלב עד עמקי נשמתו מתגובתה. אבל היא במשבר בלתי צפוי אפילו בשבילה. למה היא אינה יכולה לקבל את בנה כמו שקיבלה את ביתה? למה הומוסקסואליות נראית לה קשה יותר מלסביות? למה היא לא יכולה לסבול את הנוכחות של החבר של בנה? כשהיא מדמיינת את בנה מקיים יחסי מין עם חברו היא מצטמררת מה שלא קרה לה עם ביתה.
היא מדברת על כך שלא יהיו לו ילדים – ויודעת שזו לא הבעיה, היא מדברת על כך שלהיות הומוסקסואל יותר מסוכן מבחינת הידבקות באיידס ושוב יודעת שגם זו לא הבעיה, וגם שיחסים קבועים בין הומוסקסואלים פחות שכיחים והיא דואגת מה יהיה בעתיד עם בנה…. ועוד ועוד היא מנסה עד שיוצא רגש האשמה שאותו היא הדחיקה בהצלחה עם היציאה מהארון של ביתה אבל כשגם בנה יצא מהארון היא לא יכולה להפסיק לשאול את עצמה איפה האחריות שלה – אחת זה עוד מקרה, סטטיסטיקה, יכול לקרות בכל משפחה, אבל שניים במשפחה אחת? מה האחריות שלה? במה היא שגתה? איפה היא לא היתה אמא טובה? איך היא גרמה לשני ילדיה להיות הומוסקסואלים? איפה היא שמשה דוגמא נשית לא נכונה?
היא הייתה זקוקה לחיזוק נוסף שלא היא אשמה, וכנראה גם לא האבא שנדחק עוד קצת לפינה, שהעיסוק באשמה מחליש אותה ולא יביא לה תשובה מקלה. עכשיו היא מרגישה את הבושה היא מרגישה שהאחרים שופטים אותה, אם קודם היא היתה גיבורה ואמיצה עכשיו היא האם ששני ילדיה יצאו מהארון, היא מוזרה היא שונה, והיא תמיד היתה דווקא די רגילה מצטנעת שקטה לא מושכת תשומת לב בכוונה.
אז אתן חושבות שהומוסקסואליות היא גנטית?
או שחשבתן שמקורה בחינוך ?
ואם יש שניים במשפחה זה אומר משהו?
ממש לא!!!
להיות פנוי הוא מצב זמני או קבוע. לפעמים זהו מצב שנוצר מתוך בחירה ולפעמים מתוך אילו אנו חיים בחברה המדגישה ומעצימה את ערכי המשפחה ומפעילה לחץ על הפנויים למצוא בני זוג ולהתמסד.
מרבית האנשים הפנויים, אלה שמעולם לא היו בקשר זוגי משמעותי ואלה שחוו קשר והתנתקו ממנו, שואפים לקיים קשר מספק, תומך, אינטימי, חברי ואיתן. רבים מאמינים כי "לא היה להם מזל" למצוא את השותף המתאים או שנסיבות החיים לא אפשרו לקשר האולטימטיבי להתפתח, בכך הם משליכים את האחריות על כוח עליון ולא לוקחים אותה לעצמם ולקשר.