מכתבי פרידה ממטופלים/ות שסיימו טיפול בשילוב עם סרוגייט

מכתב פרידה של איתי (מטופל) למאיה (סרוגייט)

מאיה,
אז אולי הפתיח למעלה אינו ממש מדויק, כי בסך הכל, הסוף שלנו הוא בעצם ההתחלה החדשה שלי, אבל בכל זאת, להיפרד ממך זה בהחלט סוף של משהו. משהו טוב.
ומה אני יכול לתת או לומר למישהי שהחזירה אותי לחיים. הרי הכל מתגמד לנוכח מה שאני קיבלתי ממך. החיים שלי לפני שפגשתי אותך ועכשיו הם שונים לגמרי. אני משול לדלי מים שלא רק שהיה ריק במרבית הזמן כי אם גם דאג לשפוך את תכולתו בכל פעם מחדש.
והיום, עם הרבה ידע, בטחון עצמי ורצון להגשים עצמי בתחום מערכות היחסים ויחסי המין, אני נפרד ממך פיסית, אבל לוקח אותך לכל פגישה רומנטית אליה אלך.
הידע הרב אותו הרעפת עלי, הסבלנות (אוי אוי אוי הסבלנות שלך), הוכיחו לי לאורך כל הדרך שיש סוף טוב בקצה והוא למרבה הפלא – תלוי בי.
המפגשים בינינו לא היו בין מטפלת למטופל. הרגשתי שיש לי חברה חדשה שיודעת להקשיב, לנדב מעצמה ולהבין את מי שעומד מולה. במעט המקרים בהם לא נפגשנו שבועיים ברציפות, הייתה לי תחושה של ריקנות משהו, כזו ששמורה רק למי שאני באמת רוצה לפגוש מכל הלב.
עם פתיחת הדלת כל יום שני ב- 20:00, החיוך הרחב שלך החזיר לי את המחשבה החיובית כי ניתן להביא לשינוי וכמה כיף זה לעשות את זה יחד איתך (בחזקת: תענוג למנוע עששת…).
המחמאות שלך, גרמו (ועדיין גורמים) לי להבין שיש בי משהו שבחורות יכולות לרצות וליהנות ממנו. לא בכל המקרים אני אשם שמערכת יחסים חדשה מסתיימת אחרי פגישה אחת. יש בחורות, הבהרת לי, שלא יודעות מה טמון בי ואולי עדיף שזה נגמר ככה במהירות. בסוף, תהיה מישהי שתזהה, תבין ותתלווה אלי למסע המופלא.
אנו נפרדים עכשיו מאיה, ואת יכולה להיות גאה באומנות שלך. זו בעצם שליחות קדושה, משהו עם נגיעה לאומנות. לקחת חומר גלם, בלי הרבה יומרות, והפכת אותו ליצור חי, דינאמי ובעל רצונות, אמונה ושאיפות משלו.
אז כמו שאמרתי קודם לכן, אין לי משהו להעניק לך שישווה למה שקיבלתי ממך.
אני פשוט אסיים עם תודה ענקית.
תודה.
איתי

אני בת 35, אקדמאית, רווקה, בעלת מגבלות מוטוריות, גופניות.
מוגדרת כנכה 97% רפואית.
מנהלת חיים עצמאים לגמרי, משולבת בשוק העבודה ובקהילה בכלל.

חוויתי המינית הראשונה הייתה בגיל 25, ניסיון זה היה עבורי כשלון, ואט אט צבר צורה של טראומה, פחד, תסכול והדחקה.

במשך שנים הייתי עסוקה בהדחקת הבעיה והקושי המיני.
בתוך המרתון של החיים, הריצה אחר לימודים, השמה מקצועית, דיור עצמאי ודאגה לסובבים אותי, שכחתי את עצמי, את החיים האינטימיים שאיני מצליחה לפתח.

באיזה שלב בחיים הבנתי שאני חייבת לטפל בבעיה, אימצתי את הגישה ההוליסטית שמאמינה כי חיי האדם הם כספיראלה וכל תחום קשור לאחר ונותן אותותיו לשאר תחומי החיים, וחיי המין שלי הם חלק מכלל החיים וכמו שחשוב לי להתפתח בחיים בכלל, אני צריכה ורוצה להשקיע ולפתור את הבעיה והקושי בתקפוד המיני, ובכך להעניק לעצמי אפשרות לנהל חיים אישיים תקינים ובריאים.

הגעתי למרפאה, עברתי אבחון ראשון, שבו אובחן שאני סובלת מוגיניסמוס, בעיה נפוצה בקרב נשים, כבר זה נתן לי הרגשת ביטחון שהבעיה שלי מוכרת וישנן עוד נשים שסובלות מזה – אני לא היחידה. הותאמה לי מטפלת מינית אשר מתמחה בתחום (שיקום מיני – נכים) שבמקצועיות רבה ובאישיותה המיוחדת יצרה עבורי מקום, בסיס שמתוכו יכולתי לבוא ולדבר על הקושי, על הכאב ועל הבעיה בכלל בפתיחות ובנוחות מוחלטת.

בתחילה תוכן השיחות עזר לי מאוד להשתחרר ממשקעים וממחסומים. בעזרת תרגילים שניתנו לי לבית, הרגשתי שאני מתקדמת משבוע לשבוע.

אני מבקשת שוב להדגיש שמתחילת הטיפול הרגשתי שלמה עם הנושא, לא היה שום רגע של חשש או היסוס, נהפוך הוא, בשיחות השבועיות הרגשתי שזה הזמן המיועד רק לי, זו המטרה שאמורה לעסוק רק בעצמי, עצם הגעתי למרפאה ומהלך השיחות גרם לי להרגיש טוב עם העובדה שפה אני רק עם התכנים האישים שלי. מאחר שלא היה בן זוג, עלה צורך טיפולי בשילוב של סרוגייט כבן זוג חלופי, כשותף טיפולי לבניית קשר וליצירת מערכת זוגית, מינית כחוייה מתקנת ומלמדת.

מחשבתית הבנתי וידעתי שזה מה שאני צריכה, אבל אמוציונאלית היה לי קצת מוזר, שילוב הסרוגייט בטיפול עורר בי כמה סימני שאלה. נראה לי מוזר שצריך לבנות קשר באופן מאולץ, אך ידעתי שזו המסגרת הכי נכונה לאותו זמן. ורק כך אוכל להתקדם בטיפול כפי שאני רוצה. הרגשתי שאני נמצאת בשלב שאני מוכנה לבניית קשר זוגי רציני ורציתי להגיע לקשר מוכנה גם מבחינה מינית. ורק בעזרת טיפול סרוגייט יכולתי להביא את עצמי למוכנות לקראת קשר בעתיד.

הפגישה הראשונה עם הסרוגייט הייתה מאוד מרגשת במובן החיובי, פגשתי אדם מקסים ורגיש שהיה בעצם זר, ובמהרה ממש תוך דקות הייתה אוירה נוחה מאוד, מצאנו הרבה נושאים משותפים, מהפגישה הראשונה הרגשתי חופשי ונוח, כאילו אנחנו מכירים הרבה קודם.

המשך הפגישות עם הסרוגייט התנהלו כבניית קשר, כהכרות ממש כמו בחיים. בצורה שיצרה קודם בסיס טוב ונוח להתפתחות קשר רגשי (לפני הקרבה המינית).

בתחילת הפגישות עם הסרוגייט חששתי שאני אתאהב בו, אך במהלך הפגישות הבנתי שהמסגרת המיוחדת של הקשר בנויה באופן נכון שלא מאפשר התאהבות ולא יצירת תלות. כלומר הקשר שלנו הוא רק במשך שעה וחצי בשבוע. אין שום התקשרות אחרת, אין שום קשר יום-יומי. התמיכה שלו לא קיימת במהלך השבוע, הוא פשוט לא נמצא בתוך החיים שלי. ישנם גבולות מאוד ברורים שמונעים תלות, והתקשרות מעבר לדרוש.

לעיתים חשתי שעצם העובדה שאנחנו לא זוג "אמיתי", מעניקה לנו כעין חממה שכולה טוב, הכוונה היא לכך שאין תנאים להכנסת מתחים וקונפליקטים כמו שיש במערכת זוגית רגילה. בקשר עם הסרוגייט אין משקעים וכעסים אלא ישנה קרקע נוחה, נעימה שממנה קל יותר להתמודד עם הדברים שהוגדרו.

השילוב בין השיחות הטיפוליות לבין טיפול הסרוגייט עזרו לי להתמודד עם הדברים בקצב הנכון, שהותאם לי. במהלך הטיפול דברים התחדדו אצלי וגברה בי המודעות לנושאים חשובים בזוגיות. נוצרה ההשלכה לתחומים רבים באופן שאיפשר לי התמודדות טובה יותר בחיים בכלל.

הקשר המיוחד שנרקם ביני לבין הסרוגייט אפשר לי להתגבר על הקושי בתפקוד המיני. התמיכה, הסבלנות והאמון שהסרוגייט נתן בי הובילו אותי ליכולת תפקוד מיני ברמה שלא שערתי שאוכל.

הטיפול בכלליותו העניק לי את היכולת לקיים יחסי מין תקינים ומהנים.

כיום לאחר הטיפול, עדיין לא מצאתי את הקשר הנכון עבורי, אך קל להבחין בשינוי שנעשה בי, אני יותר בטוחה בעצמי לגבי יצירת קשר עם בחורים, מגלה הרבה יותר יוזמה, עושה למען מציאת קשר. אני יודעת כיום שהטיפול העניק לי את הכלים הנכונים למערכת זוגית טובה ובריאה. ובקשר הנכון החיים יהיו הרבה יותר קלים.

בימים אלו אני מסיימת טיפול מיני שכלל גם טיפול בעזרת סרוגייט.

הגעתי לטיפול בעקבות קושי ליצור תקשורת עם גברים וחרדה והמנעות מקיום יחסי מין.

אני יכולה לאמר לך התהליך לא היה קל, הגעתי לטיפול עם תחושה של חוסר אמון בגברים, נרתעתי מקירבה, הדימוי העצמי שלי כאישה היה עלוב, לא יכולתי לתאר לעצמי שמישהו ירצה אותי או לחילופין שיהיה איזה גבר שאני ארצה בקשר זוגי איתו.

למדתי לבטוח, ליצור תקשורת עם גבר המבוססת על אמון מלא,
למדתי מהי שפת הגוף, איך לענג ולהתענג בקשר זוגי,
הכרתי מהי פתיחות ואיך יוצרים אינטימיות,
למדתי להכיר את גוף הגבר ולהנות ממנו
הכרתי את גופי את ההנאות שגלומות בו.

גיליתי עולם חדש שהיה סגור לחלוטין בפני קודם, האשה שהיתה חבויה בתוכי, יצאה לחופשי.

היום אני אשה אחרת – בטוחה בנשיותה
קורנת, מושכת תשומת לב גברית,
אפילו נאמר עלי שאני "משפריצה נשיות".

אני יוצאת לחיים מצוידת ב"ארגז כלים"
יודעת למה אני מסוגלת, בטוחה ביכולות הנשיות שלי.

עברתי חוויה מיוחדת במינה
הענקתי לעצמי מתנה ענקית
בזכותה אני יוצאת לדרך חדשה.

אין לי ספק שאם לא הייתי עוברת
את הטיפול בעזרת הסרוגייט
הייתי ממשיכה להרתע מגברים,
מקיום יחסי מין ולא היה לי קשר זוגי!

חוויות מטיפול סרוגייט

מאת: נער בהתבגרות 10/04/03

שלום לכולם,

הרגשתי צורך לאחר חודשים של צפייה בפורום והשתתפות בו, ובו בזמן לעבור טיפול עם סרוגייט, לספר את סיפורי, ולא רק לספר על בעיות וקשיים במיניות.

הגעתי למרפאה של דר' רונית אלוני בחששות כבדים. הייתי בחור בן 27, נכה קשה, יושב בכסא גלגלים. מרחם מאוד על עצמו. אך נושא המין הטריד אותי מאוד. היה קשה לי להגיע למצב שאוכל לאונן לי בשקט בלי שיפריעו לי …
ובכלל ראיתי בחורות ערומות בכל עבר, ברחוב, בסופר, בכל מקום
היה קשה מאוד להתחיל לדבר על זה… ועוד עם מישהי זרה…
אבל התחלתי לדבר ומפגישה לפגישה היה יותר קל.
החלטתי להתחיל טיפול עם סרוגייט, אני מוכרח לציין אם לא היה ברור שלא היה לי כל ניסיון עם בחורה ובוודאי שלא ניסיון מיני.
נורא קשה לי להתייחס אלייה כהסרוגייט שלי אז אקרא לה "הילי" שם בדוי לחלוטין…
פגשתי את הילי פעם ראשונה בבית קפה. הייתי מאוד לחוץ. נפגשנו שתינו שוקו חם, קשקשנו קצת, הכרנו אחד את השני. שלפתע היא נגעה בידי… תארו לכם משהו כזה קטן ואני כבר הייתי מגורה.
ככה נפגשנו בדרך כלל במרפאה בחדרים נחמדים שיש להם שם. לאט לאט למדתי לנשק ולהתנשק, לגעת, לרגש. להגיע למצב עירום איתה. פשוט חוויה מרגשת כל פעם מחדש. וכמובן גם להגיע למצב אינטימי ומיני.
למרות מה שרבים חושבים בטעות סרוגייט אינה נערת ליווי! גם אני חשבתי ככה בהתחלה… אבל ממש לא.
הילי עשתה הכל כדי שאתאהב בה, ולמרבה תדהמתי היא גם התאהבה בי. נהננו מכל רגע שהיינו ביחד. היא לימדה אותי המון על עצמי, ועזרה לי לפתח את האני הגברי והמיני שלי. באיזשהו אופן גם אני לימדתי אותה כמה דברים על עצמה. היה מאוד כיף ופשוט מדהים להיות איתה.
בשבוע שעבר החלטנו שהגיע הזמן להיפרד. נקשרנו מאוד אחד לשני והיה מאוד קשה. בכיתי המון. לא ידעתי מה לעשות. ככה להיפרד ממשהי שהתאהבתי בה. אהבתי הראשונה. חשבתי איזו טעות עשיתי לבוא לטיפול. למה אני מענה את עצמי? אבל עשיתי את הטיפול ועכשיו צריך להמשיך הלאה. התכוונתי פשוט להעלם לה, ולא להגיד שלום, אבל פשוט לא יכולתי. כל כך אהבתי אותה ונהניתי להיות איתה שהייתי חייב להפרד ממנה אישית, להגיד לה מה אני מרגיש וכמה היא נתנה לי.

הגעתי נער מתבגר בן 27, יצאתי בחור בן 28. עם המון שאיפות ורצונות, חרמן אש, מודע היטב למיניותו ולצרכיו המיניים. נכון, יש לי מחלה קשה מאוד שרבים לא היו מסוגלים להתמודד איתה אבל אני אצליח. אני רוצה לגור ברשות עצמי, סוף סוף ולהתנתק מאמא. אמנם עם עוזר צמוד אבל עדיין עצמאי ואחראי לעצמי. מי יודע עוד אמצא אהבה גדולה ותמיד אנצור את הילי בליבי, בתקווה שאפגוש אותה שוב אי פעם. אני ממש מקווה.
החלק הכי קשה זה להיפרד ממנה בלי לדעת ממנה יותר. מה איתה? איפה היא?
אתגעגע לחיוך שלה, לצורה שבה היא מתנועעת, לצחוק שלה והכי אתגעגע לזה שהיא ראתה אותי כאדם ולא כנכה. זה היה דבר מדהים.

זהו עכשיו אני ממשיך במאבק, מאבק לחיים ולמציאת אהבה וזוגיות. כולי תקווה שאמצא מישהי שתראה אותי כאדם במלוא מובן המילה ותתעלה על הקושי במצבי הפיזי למרות שאני מאוד מבין את הקושי.

ולסיום אני חושב שטיפולי הסרוגייט הם המצאה נהדרת
וחבל שלא עברתי את זה קודם. ברשותכם אמשיך לקרוא בפורום ולהגיב.

ביי
נער בהתבגרות

כמה מילים לאנונימי…

מאת: ביישן אבל פחות 06/02/03

קראתי את מה שכתבת והרגשתי הזדהות גדולה איתך כי גם אני הייתי במצב דומה. אני בן 27, נראה טוב, בריא, משכיל, עובד בהייטק, מוקף חברים אך מה לעשות… ללא חברה. וזה לא שאני בן אדם סגור או ביישן יתר על המידה בחיי היומיום אלא רק עם בנות. בנות תמיד נמשכו אליי ורצו בחברתי וגם אני אליהן אך חוסר הבטחון שלי גרם לזה שכל קשר שהתחלתי בו נכשל די בהתחלה. הכל היה טוב ויפה עד שהקשר היה עובר לפסים אינטימיים (נשיקות, ליטופים וכו') ואז… הייתי נלחץ, נרתע ולא יודע מה לעשות עם עצמי. יש לציין שלא ממש הכרתי בזה שיש לי בעיה מיוחדת ותמיד חשבתי שמקשר לקשר אני אצבור עוד נסיון ובטחון עד שהכל יסתדר אבל בפועל תמיד נתקעתי באותו שלב ראשוני שלא הצלחתי לעבור וזכיתי רק לאכזבות ומפח נפש. גם המרוץ המטורף של החיים לא הוסיף לכך והיו תקופות ארוכות מאוד שזה היה תרוץ בשבילי להמנע מלהכיר בחורות, כשבעצם הכשלונות היו הסיבה האמיתית. בקיצור לקח לי הרבה זמן להכיר בכך שיש לי בעיה, עד שהבנתי שהגיע הזמן להקדיש גם קצת לעצמי ולהבין שאם אני לא אעזור לעצמי אז אף אחד אחר לא יעזור לי. בסופו של דבר לאחר התייעצות ומחקר שעשיתי הגעתי למרפאה של רונית אלוני (ואין לי שום כוונה לעשות פרסומת) לטיפול עם סרוגייט, שהיתה בחורה פשוט מקסימה ויחד איתה למדתי איך ליצור אינטימיות ולבנות קשר, איך לדבר עם בחורה, להסתכל ביניים, לגעת, להתנשק, להתלטף תוך מעבר הדרגתי ובקצב שלי לשלבים מתקדמים יותר ויותר. בסופו של דבר למדתי להכיר גם את עצמי יותר טוב מה טוב לי והרגשתי שהמון מחסומים נפלו ממני במשך הטיפול. זה לא תמיד היה קל מה גם שהייתי בא מצפון הארץ וגם טיפול לא זול בכלל אבל אם כסף ונכונות מצידי יכולים להקנות שיפור באיכות החיים אז זה שווה מבחינתי כל אגורה וכל מאמץ שהשקעתי ובסופו של דבר זו אחת ההחלטות החשובות שעשיתי בחיי. סיימתי את הטיפול לא מזמן ואני מרגיש מעין שיצאתי לדרך חדשה ושיש תקווה למרות שחובת ההוכחה (לעצמי) עדיין מוטלת עליי. לסיכום, אני לא יודע עד כמה אתה הגעת רחוק עם בנות ואני לא אומר זה בהכרח הפתרון בעבורך, יכול מאוד להיות שלא, אבל שווה לך לבדוק את הנושא.
מקווה שהעליתי לך נקודה למחשבה… וואוו מצטער שיצא לי מכתב קצת ארוך.

מאת: נער מתבגר 05/02/03

שלום לך אנונימי.
רציתי לשתף אותך קצת בטיפול שאני עובר בעזרת סרוגייט.
אני גם בן 27 וגם בתול. קודם כל זה לא סוף העולם וזה שהבנת שזו בעיה זה לא 50% מהפתרון שלה. זה קצת יותר . אמנם מצבי קצת שונה כי אני הייתי יותר מושפע מזה שאני נכה מרותק לכסא גלגלים, ולכן לא התקרבתי לבחורות.
הטיפול שאני עובר זה הדבר החשוב ביותר שקרה לי בחיים. המרפאה של דר' רונית אלוני היא מקצועית ביותר והם יודעים את העבודה מצויין. ה"סרוגייט" שלי מאוד מקצועית ועברה הכשרה אצל רונית. מאוד קשה לי לקרוא לה ה"סרוגייט" כי היא הרבה יותר מזה. היא בן אדם נפלא שרוצה לתת ואנחנו ממש חברים. עניין יחסי מין הוא חלק שולי בטיפול. אנחנו כבר נפגשים כ-8 פגישות ובכלל לא קיימנו יחסי מין. אני לומד מה זה להעניק ומה זה לפתח אינטימיות עם אישה. אני מקבל המון ביטחון והמטרה היא להפתר מהביישנות וחוסר הבטחון.
בכל מקרה אני ממליץ לך ללכת לפגישה ראשונית אצל רונית כדי להבין את מהות הבעיה שלך, ומה הדרכים הכי טובות לפתור אותה. מסתבר שגם בתחום המיני צריך להעזר במומחים לעניין. אין לך מושג כמה היה לי קשה להודות בבעיה ולהבין שאני צריך עזרה לפתור אותה. אל תחכה שהיא תפטר לבד.

אשמח לענות לשאלות נוספות אם יש לך בקשר לטיפול בעזרת סרוגייט ממישהו שעובר את זה ולא מ"מומחה" לעניין כי אני ממש לא מומחה…

נער מתבגר

א.
לימדת אותי המון על עצמי.
החוויה שעברתי איתך היתה מלאת ריגושים
נתת לי להרגיש הכי בטוח בעולם
ובכל פעם שנפגשנו הרגשתי כאילו רק שנינו ממלאים את החלל.
מכיוון שסיכמתי את כל הפגישות בינינו חיברתי תקציר קטן:

דייט ראשון – בית קפה – מתיישב ותוהה מי הבחורה?
דייט שני – כבר חברים טובים? יושבים במתחם הרכבת – מותחים את הגבול בחצי שעה…
דייט שלישי – קופאים מקור ומאחר בחצי שעה – אני, את בפארק הירקון ושמיכה.
דייט רביעי – פעם ראשונה בדירה – הסרט קיבל סיומת חדשה.
דייט חמישי – סושי וסנס פוקוס – חיבור אמיתי.
דייט שישי – פגישת תיכון – פיצות ובירות
דייט שביעי – ערב בסימן חבר וחברה – מרגישים קירבה.
דייט שמיני – סיפור הצרפתייה
דייט תשיעי – מונוגמיה – אני, את ולי חתונה.
דייט עשירי – מחוסר עבודה – אינטימיות נוצרה.
דייט אחד עשרה – חינוך מיני – פיסול ומבוכה
דייט שני עשרה – אינטימיות בעיצומה
דייט שלוש עשרה – חדירה שקטה
דייט ארבע עשרה – הגוזל פרח מהקן
קשה לי להביע בכתב את כל מה שהרגשתי
אבל הייתי רוצה שתיקחי את כל המילים שאמרתי לך
הן באו מהלב והן באו כתגובה לבן אדם שעמד מולי
את מדהימה וטובת לב ורק אוכל לאחל לעצמי לפגוש
מישהי כמוך ולקנא במי שכבר בחייו את נמצאת…

אז עברנו חוויה ולמזלי אני בוגר מספיק לדעת
שלכל התחלה יש גם סוף ואוכל להגיד לך בביטחון
שלעולם לא אשכח אותך ותהיי בליבי לעד.
אני כבר מתגעגע אלייך.
ר.