פורום טיפול מיני בתפוז
פורום מקצועי שבו צוות מרפאת דר' אלוני משיב לשאלות ופניות גולשים בנושאי מין ומיניות
זבנג וגמרנו
יריב הגיע אלי כמלווה של חבר. את חברו הוא שכנע להגיע כי הוא כבר בן 35 עדיין בתול, אין לו אומץ וכסף להגיע לטיפול. יריב הבטיח לממן לחברו את הטיפול וללוותו למפגש הראשון.
בעודו יושב בכניסה עם רותה מנהלת המשרד הוא מבקש גם לעצמו פגישה אישית.
אלי מגיע בחור צעיר עוד לא שלושים, נמרץ עייף משהו, בעל תואר אקדמי בתקשורת אך עוסק בתחום שאין לו שום קשר עם לימודיו, עושה חיל בעסקיו, ומציין 3 פעמים בחמש דקות שהוא מאוד אוהב את אשתו. בעסקיו הוא נוסע למרחקים, "את יודעת איפה שיש הרבה פיתויים" נעדר מהבית אולם מנסה לקצר את היעדרויותיו עד כמה שאפשר. נו, אז מה הבעיה? .. הוא פוגש גברים רבים המארחים אותו או נוסעים איתו, הם "כולם" בוגדים בנשותיהם, עם נערות ליווי בעיקר או נשים שפוגשים בעבודה, והוא ששוב "מאוד אוהב את אשתו" עושה "מעשי קונדס" כמוהם כי – ויש לו הסבר "הסקס בנישואין הוא כבר לא כל כך מסעיר כשהיה". ואני ממתינה – אז מה הבעיה? הוא מתחיל להרגיש שגם אחרי שהוא חוזר הביתה הוא כבר לא כל כך משתוקק לאשתו האהובה, והוא כבר לא כל כך משקיע בלענג אותה, ואז הסקס די מאכזב. הוא לא היה רוצה שנישואיו הצעירים יראו כמו של חבריו אחרי הרבה שנים.
יריב חזה את "הכרוניקה הידועה מראש", במקום להתמודד עם הבעיה שישנה בבית – פותרים אותה בחוץ, ואז מה שקורה בבית מרגיש פחות ופחות טוב, ועוד פחות מצדיק להימנע מהפיתויים, עד שבני הזוג מוצאים זה את זו כמנוכרים.
ומה האחריות שלו אני שואלת? הוא אין לו אחריות, הוא בנסיעות, ימיו כלילותיו, הוא פוגש בפיתויים,
כ ו ל ם בחברתו בוגדים והוא עושה מעשי קונדס, כי הוא מתמיד היה שובב.
השיחה עם יריב הפכה לשיחה פילוסופית, שהרי יריב הוא איש עם ערכים שלמרות שניסה להקל ראש באחריותו כדי לחיות בשלום עם עצמו, בעומק ליבו הוא ידע שהוא מחבל בקשר. כל מה שהיה צריך לעשות הוא להעביר את הדברים אל המודע, לקרוא להם בשם, ולאפשר לו לקחת עליהם אחריות כמו שהוא עושה בתחומים רבים אחרים בחייו.
שוחחנו על כך שבחיים אנחנו עומדים בכל רגע בפני בחירה, הוא בוחר לנהל את העסק שלו ביושר, תוך התייחסות לעובדיו כאל שווים ומכובדים בשונה מחבריו והוא מרגיש שהדבר נכון עבורו אפילו כלכלית. גם מול הפיתויים יש לו בחירה והוא בחר עד היום לבגוד!!! הוא גם בחר לכנות את הבגידה שלו מעשי קונדס, בגידה אינה "מעשי קונדס" למרות שכשקוראים לה כך, קל יותר לחיות עם השקר. חברנו את מעשיו של יריב עם מעשי אביו שבגד באימו והדפוס המשפחתי הזה זורם בעורקיו ומקשה עליו.
חיי המין בנישואין לא נבחנים מול יחסים מזדמנים מבחוץ – הם לעולם לא יעמדו בתחרות הזו כי הם אינם מסעירים, תמיד נרגיש התרגשות אל האסור הבלתי מושג והלא שגרתי בדיוק ההפך ממה שיש בנישואין, אלא שהנישואין מעניקים לנו איכויות אחרות שהיחסים בחוץ לעולם לא יספקו. ובכל רגע נתון גם אשתו כשהוא איננו בוחרת לחכות לו – או לא!!!
אז חשבתם שתמיד טיפול מצריך פגישות ארוכות ומתמשכות?
וחשבתם שלגברים לא מציק המצפון כשהם בוגדים?
והאם גם אתם חושבים שכל הגברים בוגדים?
אז טעיתן!!
פריחה מאוחרת
הם בני שבעים ו.. הם נשואים שנים ארוכות, יש להם 4 ילדים גדולים ולא נשואים, הם דמויות מרכזיות בחברה שלהם ובעדה שלהם – השומרת על המסורת והמנהגים שהביאו מארץ מוצאם. שניהם אנשי ספר והשכלה, לשניהם תעסוקה וקריירה גם בגילם המתקדם, הם נראים נפלא, שניהם בריאים וספורטיבים והם אנשי העולם הגדול מטיילים נפגשים ועושים עסקים. במערכת היחסים בניהם הם שומרים על מנהגי עדתם, הוא נותן את הטון, היא מסורה לו ומטפלת בו וגם לא תמרה את פיו במיוחד לא לעיני הילדים או קרובים אחרים. הילדים מחוץ לבית כבר שנים ארוכות, לחלקם מערכות יחסים, אחרים לבדם מה שמדאיג ומלחיץ את ההורים שכל חבריהם כבר בעלי נכדים.
כשהתחתנו הוא כבר היה מבוסס במעמדו והיא בסוף העשרה שלה, הוא היה בעל הנסיון והיא עוד כילדה קטנה, יחסי המין לא היו טובים אך היא למדה לשתף פעולה, ועם השנים כשהבינה שהיא מפספסת הנאות לא פצתה פה ולא ניסתה לשנות. כשהתבגרו והבית התרוקן החיים מחוץ לבית הפכו מרכזיים יותר. הם נשארו בודדים לא מדברים, אך כלפי חוץ שמרו על חזות מושלמת המעמד לא אפשר להם לשתף חברים קרובים ובמיוחד לא את הילדים.
ואז נפל דבר, מכיס מכנסיו ששלחה לניקוי, קופסת כדורים שמשמעותה ברורה, הגבר המכובד איתו היא חיה שלא יכול לקיים יחסי מין כבר שנים ארוכות מצליח לעשות זאת עם נשים אחרות. היא לא האמינה למראה עיניה, ברגע הראשון שתקה כמנהגה, בלעה את הגלולה ואז לאחר שעות העזה לשאול שאלות. התשובות שקיבלה עוד הבעירו את המדורה , "את בכלל אשמה, את קרה כבר 40 שנה" "את לא יודעת מה לעשות, ובמיוחד את לא יודעת להנות" בתוך הדמעות ועם הרבה כעס היא החלה לפתוח חשבונות, על כך שמעולם לא למדה להנות כי הוא גומר הרבה לפני שהיא בכלל מתחברת לתחושות, שמעולם לא דיבר ולא שאל מה היא מרגישה – כי אם היה שואל היה מבין כמה הוא לא יודע לענג אישה. ובכלל הדבר שעוד היה לה איתו אחרי שנים כה רבות הוא האמון ועכשיו שגם זה נשבר מוטב שיעזוב את הבית מיד.
בבושת פנים הוא יצא מביתו, הילדים נזעקו ונעמדו בצידה של אישתו, הוא הרגיש עוד יותר בודד והרוס, מצב שלא יכול להתמודד איתו, מצב שמעולם לא חשב שיקרה לו, לא מתאים לו גם כשהוא חושב על עצמו.
בטיפול פתחנו את כל השתיקות והסודות, חשפנו את העמדות הפנים מראשית היחסים, שגם הוא הגיע לנישואין ללא נסיון וידע, שהוא קיבל אותה כמובנת מאליה, ושהיא ויתרה, על עצמה ועל ההנאה שמגיעה לה ושמעולם לא למדה איך להתחבר אליה. שהיא צפתה שהוא ידע מה שלא יכול היה לדעת ושהוא שחק אותה יודע. הם התחילו לדבר והתחילו לגלות את גופם, הסקס תפס מקום שלא היה לו מעולם. הם עינגו זה את זו, ולא ויתרו על התנסויות, וצחוק נכנס סופסוף לחדר המיטות.
אז חשבתן שטיפול מיני בגיל גבורות לא אפשרי?
וחשבתן שלחוות אורגזמה ראשונה בגיל שבעים ושתיים לא הגיוני?
וחשבתן שאם שרדתן עד הגיל הזה אז כבר אפשר להיות בטוחים מבגידות?
טעיתן!!
תורת הקבלה
היא הגיעה לבדה, אישה נעימה בשנות החמישים לחייה, שקטה, מנומסת, מאופקת כשדמעות מלחלחות את עיניה אך לא ממש זולגות. היא פורסת לאיטה את סיפור שנותיה האחרונות עם ביתה שיצאה מהארון, שקיבלה אותה כמו שהיא מלכתחילה, לא היתה שאלה, מהרגע הראשון פגשה בבת זוגה, ארחה אותה בביתם, ספרה לכל החברים לקולגות בעבודה, הלכה לקבוצת אמהות לראות אם יש עוד משהו שיכולה לתרום. התמסרה לביתה כדי שעובדת היותה לסבית לא תעצור אותה בהתבגרותה ובהתפתחותה. היא היתה מודל לכל המשפחה, להוריה, לבן זוגה, לבנה הצעיר לאחיותיה. כולם הלכו בעיקבותיה. ואכן ביתה עברה את היציאה מהארון ללא פגע – היא סיימה את לימודיה עושה קריירה, יש לה בת זוג ולהן בן ובת ונראה היה שהכל מתנהל כשורה… אני ממתינה למה שהביא אותה, אז זה לא הסיפור של התגלית אם כך אז מה?
ואז ביום בהיר אחד בנה הצעיר שראה את ה"קבלה הקלה" בלי שום הכנה מוקדמת בא עם אותה בשורה, כן גם הוא, וגם לו יש חבר וגם הוא מצפה לאותה קבלה, ומופתע שהיא מופתעת והאמת גם היא המומה מהתגובה הקשה שלה.
היא לא יכולה לישון בלילות, היא שוב אינה יכולה לדבר על כך עם כולם, היא לא ממש מקבלת את בנה שלא לדבר על חברו שרוצה להתארח בביתה. כולם מצפים ממנה שתישאר חזקה, שתתן דוגמא כמו בפעם שעברה, בנה היה בטוח שהיא תוביל את התהליך כמו עם ביתה והוא נעלב עד עמקי נשמתו מתגובתה. אבל היא במשבר בלתי צפוי אפילו בשבילה. למה היא אינה יכולה לקבל את בנה כמו שקיבלה את ביתה? למה הומוסקסואליות נראית לה קשה יותר מלסביות? למה היא לא יכולה לסבול את הנוכחות של החבר של בנה? כשהיא מדמיינת את בנה מקיים יחסי מין עם חברו היא מצטמררת מה שלא קרה לה עם ביתה.
היא מדברת על כך שלא יהיו לו ילדים – ויודעת שזו לא הבעיה, היא מדברת על כך שלהיות הומוסקסואל יותר מסוכן מבחינת הידבקות באיידס ושוב יודעת שגם זו לא הבעיה, וגם שיחסים קבועים בין הומוסקסואלים פחות שכיחים והיא דואגת מה יהיה בעתיד עם בנה…. ועוד ועוד היא מנסה עד שיוצא רגש האשמה שאותו היא הדחיקה בהצלחה עם היציאה מהארון של ביתה אבל כשגם בנה יצא מהארון היא לא יכולה להפסיק לשאול את עצמה איפה האחריות שלה – אחת זה עוד מקרה, סטטיסטיקה, יכול לקרות בכל משפחה, אבל שניים במשפחה אחת? מה האחריות שלה? במה היא שגתה? איפה היא לא היתה אמא טובה? איך היא גרמה לשני ילדיה להיות הומוסקסואלים? איפה היא שמשה דוגמא נשית לא נכונה?
היא הייתה זקוקה לחיזוק נוסף שלא היא אשמה, וכנראה גם לא האבא שנדחק עוד קצת לפינה, שהעיסוק באשמה מחליש אותה ולא יביא לה תשובה מקלה. עכשיו היא מרגישה את הבושה היא מרגישה שהאחרים שופטים אותה, אם קודם היא היתה גיבורה ואמיצה עכשיו היא האם ששני ילדיה יצאו מהארון, היא מוזרה היא שונה, והיא תמיד היתה דווקא די רגילה מצטנעת שקטה לא מושכת תשומת לב בכוונה.
אז אתן חושבות שהומוסקסואליות היא גנטית?
או שחשבתן שמקורה בחינוך ?
ואם יש שניים במשפחה זה אומר משהו?
ממש לא!!!
בגידה בגיל 60 והאישה שרוצה להיות נמרה
בגידה בגיל 60 ואישה שרוצה להיות נמרה
דחוף דחוף ביום שישי בבוקר נכנסת אלי למרפאה אישה בגיל די קרוב לעמידה, היא נסערת מדברת בשברי משפטים, אני סבלנית מאזינה – עוברת חצי שעה ואני עדיין לא ממש מבינה. "היא רוצה דברים קונקרטיים, היא רוצה עצות מדויקות, היא מוכנה לעשות ה-כל, היא לא כמו שהיא נראית " (היא נראית כמו אישה בגילה שרוצה להראות פחות מעצמה) ולאט ממש לאט מתגלה התמונה.
בעלה (בן זוגה) "איש גבה שנים" שאנחנו רואות אותו בטלביזיה ובעיתונים חדשות לבקרים, מצא אישה אחרת הרבה יותר צעירה שעושה לו מין אוראלי שהיא מעולם לא עשתה וגם לא קיבלה. הוא עזב את הבית, הוא לגמרי השתגע – לדעתה, העולם התהפך, הילדים לצידה, הוא נבהל ודי מגשש את הדרך חזרה.
היא כל היום על הטלפון עם חברותיה מטכסת עצה, ובעצתן היגיעה אלי לקבל עוד מעט עזרה.
עכשיו היא קבעה להם לצאת לחופשה והיא רוצה שיחזור משם בטוח שעשה את המעשה הנכון לבחור בה בחזרה. היא רוצה להראות לו, היא רוצה להראות לה – לצרתה, אבל אין לה מושג איך להיות נמרה במיטה (זו הפנטזיה שלה לגבי מה שעשתה לו המאהבת – או שזה הרושם שהוא נתן לה כדי להצדיק את מעשהו).
כשניסיתי להבין איך נראים נישואיהם, האם היה דיבור על למה הלך? ולמה הוא חוזר? איך היא מרגישה ומה היא רוצה? מה כדאי אולי לשנות עכשיו כשיש הזדמנות לעשות איזה בדק בית ? האם היא גם לוקחת אחריות על מה שקרה בניהם עכשיו? כל ניסיונותי עלו בתוהו, היא היתה ממוקדת מטרה, נחושה בדעתה שאם תדע כמה טריקים מיניים במיטה כל השאר יסתדר ויחזור על מקומו, "בעלה" יהיה מרוצה יחזור לחיק משפחתו וזה כל מה שהיא רוצה, כי הכל היה טוב עד לרגע שהתהפכה עליו דעתו.
לא היה טעם להסביר לאישה בשעת משבר שמה שהיא עושה לא יביא את הגאולה – ואולי אני לומדת שלא כל אחת רוצה להגאל, שאולי מה שהכי חשוב לה היה השקט והשלווה שתחזור למשפחתה. איכות חייה עם בן זוגה ממילא כבר מזמן לא התקיימה או לא היתה ולזה היא רגילה. הוא בעסקיו שלוקחים את כל זמנו כך היא חשבה, היא עם חברותיה, ילדיה ונכדיה. יש אירועים משפחתיים ויש הרבה אירועים חברתיים, מתארחת מארחת כולם חושבים סביבה שהיא בת מזל, אז למה שהיא תרגיש אחרת?
הצעתי לה לקנות כמה ספרים, הושבתי אותה ליד כמה קלטות הדרכה, את חלקם השאילה לביתה להתבונן שוב ושוב עד שתרגיש נוח לבלוע את הגלולה. שוב הגיעה אלי לברר עוד כמה פרטים שלא ידעה – למשל אם אורגזמה היא עיניין שהיא צריכה לתת עליו את דעתה? ומאז נעלמה.
הזדמנות לי ולקולגות שלי ללמוד שלא כל הזוגות צריכים אינטימיות! (מהי בכלל המילה הזו?)
שלא כל הזוגות רוצים לדבר על משברים ולפתור אותם!
ואם חשבתם שבגיל 60 או 70 אי אפשר לתת פעם ראשונה מין אוראלי – אז טעיתן!
איברי מין מסוכנים
ג'ון ומרי היו הזוג הראשון שטיפלתי בהם עוד בהיותי מתמחה בניו יורק. המדריך שלי, גניקולוג שפרש לפנסיה, סיפר לי אז שהחליט להיות מטפל מיני כי זה המקצוע היחיד שמרגש כמעט כמו להיות מיילד. הוא טען שכמיילד הוא הרגיש שיש לו חוזה עם אלוהים ושניהם ביחד מביאים תינוקות לעולם כמטפל מיני הוא מביא אושר לזוגות סובלים.
אז נחזור לג'ון ומרי שני יהודים צעירים בשנות השלושים לחייהם, ג'ון עובד כמובן באחד מחברות הברוקרים הגדולות של מנהטן ומרי עובדת באחת מחברות הפרסום. לשניהם אורח חיים היסטרי של עבודה מלחיצה מבוקר עד לילה, עם משפחות יהודיות שמצפות שיתחתנו ויביאו נכדים, עם חברים שמספרים לאן הם נוסעים לטיולים ומה הם קונים. כמו שאר חבריהם גם ג'ון ומרי מבלים בבארים אפופי עשן מחפשים בני זוג – מה שלא היה קל לשניהם בשל המראה הלא כל כך אטרקטיבי במושגים ניו יורקים של שניהם. גם כשמצאו זה את זו לא במהרה היו מוכנים להתחייב ולהתמיד.
מרי אישה די נוירוטית שהולכת לשרינקית שלה פעם בשבוע ובכל זאת עוד לא קיימה יחסי מין.
ג'ון התחיל גם הוא בהשפעת מרי ללכת לטיפול, כי היא שכנעה אותו שזה שהם לא מקיימים יחסי מין כנראה קשור בו ( היא שכחה לציין באוזניו שהיא גם לא קיימה יחסי מין עד עכשיו, אבל לדעתה לה יש סיבות מוצדקות)
הטיפולים של שניהם קידמו אותם בהכרות שלהם עם עצמם אולם את בעיית יחסי המין לא פתרו. שנה חלפה – ההורים מבקשים שיגיעו להחלטה אבל שניהם יודעים שלא יוכלו להחליט עד שלא יתמודדו עם הסוד שלהם.
וכך נפגשנו: המדריך שלי ואני כזוג מטפלים מול זוג מטופלים. בפגישה הראשונה שוחחנו ביחד וראינו את התמונה הכללית, לאחר מכן נפגשתי ביחידות עם מרי בעוד המדריך שלי נפגש עם ג'ון.
לפני הפגישה הבאה שלנו עם הזוג נפגשנו להחלפת מידע ותכנון הפגישה הבאה ומה ששמענו מעבר להסטוריה האישית של כל אחד מהם, ולמבנה משפחות המוצא של שניהם, היה מדהים. ג'ון בפנטזיה שלו לא יכול לחדור למרי כי אם הפין שלו יכנס לנרתיק שלה הוא לא יצא משם לעולם. בדמיון שלו הנרתיק שלה בנוי כמו צינור מטחנת בשר וברגע שיכנס לשם הוא פשוט יטחן. היא לעומתו מדמיינת את הפין שלו כמו כידון שכשיחדור אליה ישסף אותה מבפנים, יכאיב לה והיא תדמם אחר כך למוות.
ובכן הכיוון של הטיפול היה ברור, התמודדות עם מיתוסים כמו "וגינה דנטטה" הנרתיק עם השיניים שקיים בתרבויות שונות וגברים לא מעטים חוששים ממנו. ועם הדימוי התרבותי הגברי שהפין הוא ככלי נשק שתפקידו להכניע את האישה ולבתק בעוצמה את בתוליה.
העבודה הזו נעשית גם בתהליך קוגניטיבי חשיבתי של הפעלת שיקול דעת המרגיע את החרדה הלא רציונאלית והלא נשלטת וגם על ידי תרגול שבו שניהם חווים הלכה למעשה שלפנטזיות שלהם אין ידיים ורגליים. שלושה חודשים אחרי הפגישה הראשונה עם שניהם ג'ון ומרי כבר קיימו יחסי מין. האם הם התחתנו לאחר מכן? לא תמיד אני זוכה לדעת, מרבית המטופלים משתדלים לשכוח שהיו בטיפול, שהיו צריכים עזרה של מטפל/ת כדי לעשות דבר כל כך טבעי ש כ ו ל ם עושים "בקלות "
אז חשבתן שאנשים נאורים לא מושפעים מאמונות טפלות?
וחשבתן שהשכל שלנו מגן עלינו?
חשבתן שדימויים גסים ושובניסטים הם נחלתם של פרימיטיבים?
ושהדימוי של הפאם פאטאל עבר מהעולם?
אז טרם!!
דויד ויהונתן
דויד ויהונתן תאומים ולהם שישה אחים צעירים נשואים (משפחה דתית). דויד עוסק במקצוע יצירתי ויהונתן מרצה באוניברסיטה. שניהם גרו בבית הורים עד לא מזמן, מתקשים להיפרד ומספרים כי נוח להם ויש להם פרטיות שהרי ההורים רוצים את קרבתם ובנו לכל אחד מהם יחידה נפרדת בחצר המשק.
אלא מה שדויד ויהונתן בני ה- 39 אינם נשואים, יש להם חברים אך אין להם חברות בכלל ומעולם לא נראו עם בנות זוג.
ליהונתן יש פה ושם ידידה אך מעולם לא התפתח קשר של ממש.
האם ממש מודאגת והאב ששנים אמר לה "אל תדאגי הם פשוט בררנים וכשימצאו את המתאימה ישתנה המצב" התחיל גם הוא להראות סימני דאגה.
אתן בטח מהנהנות וחושבות – הבנים בעלי נטייה הומוסקסואלית, ואם הם תאומים לא מקרה הוא שהדבר קיים אצל שניהם.
אז הסיפור הרבה יותר מסובך, קודם הגיע אלי דויד גבר נאה, מהודר משהו, מלא ביטחון עצמי ומתוודה שהוא מקיים יחסי מין הומוסקסואלים ושהוא ידע עוד מגיל צעיר שהוא נמשך לבנים. אלא שלאורך השנים הוא מקיים יחסי מין לא עם חברים מהם הוא חושש, אלא עם אחיו התאום. הוא לא מתכוון בשום פנים לצאת מהארון, הוא רוצה לבדוק את האפשרות לחיות עם אישה כי אחרת לא יבנה משפחה או קשר לעולם. בקשתי מיד שאחיו התאום יצור איתי קשר ושהטיפול יכלול את שניהם.
וכך התוודעתי אל יהונתן. איש גבוה רציני, עם סבר פנים טובות וידידותיות שהגיע במבוכה מאחר שידע שסודו גלוי לפני.
הוא תאר מצב שמגיל הילדות המוקדמת מאוד הם שיחקו משחקים מיניים שהפכו לימים ליחסי מין ממש עם או בלי חדירה, הם זמינים זה לזה תמיד ולכן לא מהרו לצאת מבית ההורים, אין להם צורך באחרים הם מספקים האחד את השני אבל בשנים האחרונות כבר מודעים לכך שהדבר מפריע לשניהם ויש צורך להפר את הסטטוס קוו הזה. הם קיוו שאם יעזבו את הבית כל אחד לדירה משלו מרוחקת זה מזה ישתנה משהו אבל גם עכשיו כשהם מגיעים לארוחות משפחתיות הם תופסים רגע קצר מתבודדים בחדר ומספקים זה את זה.
בטיפול הפרדנו את דויד ויהונתן בין שני מטפלים שונים, כל אחד מהם קיבל סרוגייט אחרת, הטיפול התקדם ושניהם מצאו את עצמם יכולים ללא קושי לקיים יחסי מין עם נשים. יהונתן מימש את השינוי מייד מצא לעצמו חברה והתחתן תוך זמן קצר (הוא כנראה היה הקורבן בצמד הזה שנתקע עם הנאמנות לאחיו ממנה לא יכול היה לשגת ללא טיפול) דויד לעומתו לא ממש שש לממש את יכולתו והוא כנראה בעל נטייה הומוסקסואלית משמעותית יותר, הוא יצטרך לבחור את דרכו האם להיות כנה עם הנטייה שלו ולממש חיים הומוסקסואלים או להמשיך לחשוש מתגובת הסביבה לוותר על ההנאה שלו ולחיות עם אישה.
אז חשבתן שבמשפחות נורמטיביות זה לא יכול לקרות?
וחשבתן שבגילוי עריות יש תמיד כפיה?
ושלא יתכן שההורים לא ידעו?
ואם שני בוגרים מקיימים יחסי מין אז זה מהסכמה?
ואם משהו מקיים יחסי מין הומוסקסואלים סימן שהוא הומו?
טעיתם שוב!!
איברי מין מסוכנים
ג'ון ומרי היו הזוג הראשון שטיפלתי בהם עוד בהיותי מתמחה בניו יורק. המדריך שלי, גניקולוג שפרש לפנסיה, סיפר לי אז שהחליט להיות מטפל מיני כי זה המקצוע היחיד שמרגש כמעט כמו להיות מיילד. הוא טען שכמיילד הוא הרגיש שיש לו חוזה עם אלוהים ושניהם ביחד מביאים תינוקות לעולם כמטפל מיני הוא מביא אושר לזוגות סובלים.
אז נחזור לג'ון ומרי שני יהודים צעירים בשנות השלושים לחייהם, ג'ון עובד כמובן באחד מחברות הברוקרים הגדולות של מנהטן ומרי עובדת באחת מחברות הפרסום. לשניהם אורח חיים היסטרי של עבודה מלחיצה מבוקר עד לילה, עם משפחות יהודיות שמצפות שיתחתנו ויביאו נכדים, עם חברים שמספרים לאן הם נוסעים לטיולים ומה הם קונים. כמו שאר חבריהם גם ג'ון ומרי מבלים בבארים אפופי עשן מחפשים בני זוג – מה שלא היה קל לשניהם בשל המראה הלא כל כך אטרקטיבי במושגים ניו יורקים של שניהם. גם כשמצאו זה את זו לא במהרה היו מוכנים להתחייב ולהתמיד.
מרי אישה די נוירוטית שהולכת לשרינקית שלה פעם בשבוע ובכל זאת עוד לא קיימה יחסי מין.
ג'ון התחיל גם הוא בהשפעת מרי ללכת לטיפול, כי היא שכנעה אותו שזה שהם לא מקיימים יחסי מין כנראה קשור בו ( היא שכחה לציין באוזניו שהיא גם לא קיימה יחסי מין עד עכשיו, אבל לדעתה לה יש סיבות מוצדקות)
הטיפולים של שניהם קידמו אותם בהכרות שלהם עם עצמם אולם את בעיית יחסי המין לא פתרו. שנה חלפה – ההורים מבקשים שיגיעו להחלטה אבל שניהם יודעים שלא יוכלו להחליט עד שלא יתמודדו עם הסוד שלהם.
וכך נפגשנו: המדריך שלי ואני כזוג מטפלים מול זוג מטופלים. בפגישה הראשונה שוחחנו ביחד וראינו את התמונה הכללית, לאחר מכן נפגשתי ביחידות עם מרי בעוד המדריך שלי נפגש עם ג'ון.
לפני הפגישה הבאה שלנו עם הזוג נפגשנו להחלפת מידע ותכנון הפגישה הבאה ומה ששמענו מעבר להסטוריה האישית של כל אחד מהם, ולמבנה משפחות המוצא של שניהם, היה מדהים. ג'ון בפנטזיה שלו לא יכול לחדור למרי כי אם הפין שלו יכנס לנרתיק שלה הוא לא יצא משם לעולם. בדמיון שלו הנרתיק שלה בנוי כמו צינור מטחנת בשר וברגע שיכנס לשם הוא פשוט יטחן. היא לעומתו מדמיינת את הפין שלו כמו כידון שכשיחדור אליה ישסף אותה מבפנים, יכאיב לה והיא תדמם אחר כך למוות.
ובכן הכיוון של הטיפול היה ברור, התמודדות עם מיתוסים כמו "וגינה דנטטה" הנרתיק עם השיניים שקיים בתרבויות שונות וגברים לא מעטים חוששים ממנו. ועם הדימוי התרבותי הגברי שהפין הוא ככלי נשק שתפקידו להכניע את האישה ולבתק בעוצמה את בתוליה.
העבודה הזו נעשית גם בתהליך קוגניטיבי חשיבתי של הפעלת שיקול דעת המרגיע את החרדה הלא רציונאלית והלא נשלטת וגם על ידי תרגול שבו שניהם חווים הלכה למעשה שלפנטזיות שלהם אין ידיים ורגליים. שלושה חודשים אחרי הפגישה הראשונה עם שניהם ג'ון ומרי כבר קיימו יחסי מין. האם הם התחתנו לאחר מכן? לא תמיד אני זוכה לדעת, מרבית המטופלים משתדלים לשכוח שהיו בטיפול, שהיו צריכים עזרה של מטפל/ת כדי לעשות דבר כל כך טבעי ש כ ו ל ם עושים "בקלות "
אז חשבתן שאנשים נאורים לא מושפעים מאמונות טפלות?
וחשבתן שהשכל שלנו מגן עלינו?
חשבתן שדימויים גסים ושובניסטים הם נחלתם של פרימיטיבים?
ושהדימוי של הפאם פאטאל עבר מהעולם?
אז טרם!!
שאלות של נשים
דר' אלוני והצוות המקצועי עונים על שאלות של נשים בנושאים רבים:
- אורגזמה
- אנטומיה ואברי המין הנשי
- מיניות בתוך קשר זוגי
- הריון לא רצוי
- חשק מיני
- קרום הבתולים
- תופעות וכאבים ביחסי מין בפעם הראשונה
- פנטזיות
- גיל ההתבגרות