פורום טיפול מיני בתפוז
פורום מקצועי שבו צוות מרפאת דר' אלוני משיב לשאלות ופניות גולשים בנושאי מין ומיניות
זרועות התמנון של אבא
היא בת 28 ונראית כיפהפיית קרח צפונית. היא מהנדסת שעובדת במשרה ציבורית והיא נשואה ואמא לשני ילדים. היא יתומה – אביה נהרג בתאונת עבודה, והיא גדלה עם אמה ואחיה.
כל השנים היא עושה הכל כדי להצדיק את קיומה, להביא קצת נחת לאמה. היא תמיד במקום הנכון בזמן הנכון, עובדת מצטיינת, תלמידה מצויינת, יש לה חברות, אבל היא אמא מתוסכלת, והיא בעצם בדיכאון.
כל השנים היתה בטיפולים לא ממש יודעת למה – אבל הרגישה רע, לא מצאה מקום לעצמה.
תמיד בתחושה שהכל קשה לה, שהיא לא מספיק טובה, שהיא לא נורמאלית, שמשהו לא בסדר אצלה.
היא ניסתה תרופות שעזרו במעט אך הפריעו לחשק המיני שלה שממילא אינו בתמונה, ובן זוגה המתוסכל מהקשר המוזר איתה לא מסכים שתחזור לקחת אותן.
היא מתפקדת כאוטומט, היא מנותקת רגשית, היא לא מצליחה להיות באמת עם ילדיה באופן רגשי גם אם היא דואגת להם ומספקת להם את צרכיהם – היא מרגישה מנותקת אפילו מהם. גם מבן זוגה היא נמנעת כבר שנים, שמחה מכל נסיעה שלו, מכל העדרות ומילואים. לא מבינה על מה חברותיה מצחקקות כשהן מדברות על הנאות מיניות, אותה זה בדרך כלל דוחה ובמקרה הטוב היא מצליחה לביים אורגזמה.
לשאלתי אם עברה ניצול מיני היא משיבה בחיוב, היא מספרת שלא ידעה עד שעברה טיפול אלטרנטיבי לפני כשנה בו החלו לעלות זכרונות מקוטעים, חלקי גוף וחלקי פרצוף, לקח זמן עד שנבנתה התמונה, עד שראתה את אביה כמו מפלצת שדוחפת זרועות תמנון לגופה.
לאמה לא ספרה, את אחיה שיתפה, בן זוגה לא מבין מתקשה להאמין, עסוק בתחושת הבדידות שלו, מרגיש נטוש על ידי אישתו, מרגיש שאין מוצא, ולא מסוגל להושיט עזרה.
המצוקה גדולה והטיפול איטי, היא צריכה את שלה והוא לא יכול להמתין, היא עסוקה בלשרוד, והוא צעיר שרוצה לחיות ולבלות, בתווך שני ילדים קטנים זקוקים לכל פרור תשומת לב של שני ההורים.
בשלב הראשון כל אחד מהם קיבל מטפל משלו, הוא קיבל גבר והיא מטפלת הוא עבד על הקושי שלו והיא על הטראומה שלה שמעולם לא ממש עובדה וטופלה. היא חזרה ושאלה האם אי פעם אצא מהדיכאון , האם אי פעם אהיה אישה אמא ובת זוג בשלה, האם אי פעם אפסיק לבכות ואמצא שקט ושלווה. בסבלנות רבה היא העלתה את דמות הילדה הפגועה, זו שהדחיקה ושכחה, זו שלא רצתה לזכור מה קרה לה ומה היא עברה. היא למדה להשיח איתה, היא למדה להקשיב לה, אותה ילדה בודדה שנוצלה ולא היה שם אף אחד שיציל אותה. אחרי שהכירה את אותה הילדה, אחרי שיכלה להתחבר אל מצוקתה, היא יכלה לאט לאט גם להפריד את עצמה כאישה בוגרת מאותה חויה שבה לא היתה לה שליטה.
זה היה הזמן להתחיל בטיפול משולב, זה היה הזמן לנסות לחבר את הזוג מחדש. הוא היה צריך להקשיב לכל מה שהיא למדה על עצמה, הוא למד להכיר את הרגישויות והאסוציאציות שלה – לא להבהל כשהיא משליכה עליו את הכאב שחווה. לאט לאט יכלה בעוד מעט הצלחה להפריד את בן זוגה מהאבא הפוגע שלה. היא היתה צריכה אור מלא, להסתכל לו בפנים וכל הזמן להזכיר לעצמה – שאותו היא בחרה ושהוא מעולם לא פגע בה . בכל פעם כשהתנתקה, בקשה מנוחה, וחזרה להיות איתו בריכוז ובמאמץ לא קטן.
הוא היה יותר רגוע ללוות אותה, הוא היה מודע למאמץ ולקושי שלה, הוא נאחז בשיניים לא לפגוע גם כשאיבד אותה שוב ושוב, והיא למדה לשמור על עצמה – להיות איתו, ולהיות עם ילדיה – ברוב הזמן…
להנות ממש היא עדיין לא למדה….. האם תוכל? אולי עוד נדע – בינתיים היא לקחה חופשה ארוכה.
אלכוהוליסט בן 19
הוא מתיישב לידי נבוך, מבולבל עושה עצמו כמי שלא רוצה להיות כאן בכלל, נון שלנטי, "אלק אדיש" לבוש ברישול "קולי" מסוגנן ביותר. לשאלותי עונה כאילו עושה לי טובה, אימו שלחה אותו, הוא ילד חד הורי, אבא לא בתמונה מזה הרבה שנים. הקשר עם אימו טוב, הוא מדבר איתה על הכל, יש לו עוד אח צעיר, ואימו עובדת כמעצבת גרפית ומאוד עסוקה בפרנסה.
אז מה הבעיה?
ובכן חשק יש לו, והוא נמשך לנשים הוא בטוח בזה, הוא יוצא עם חברים למועדונים ואחר כך חוזרים עם בת הזוג ללילה, והוא אינו מתפקד למרות שהיא ממש מדליקה עד הרגע שהם נכנסים למיטה. וזה חוזר על עצמו בכל פעם שוב ושוב והוא כבר יודע שזה לא ילך, והוא מבואס, והוא מתחיל להתבודד, להימנע מללכת עם חברים. נמנע מלצאת לבילויים, נעשה מדוכא, ממורמר וכ' ועד כאן זה די מוכר. אמו שהפנתה אותו הייתה הרבה יותר מודאגת , היא ליוותה אותו לאבחון ובהסכמתו בקשה לדבר איתי , ואז מתרחבת התמונה – לפני כל יציאה הילד שותה כמויות ענקיות של אלכוהול מפחד ממה שיקרה במועדון, שם הוא שותה עוד ועוד וגם הברמנים מחלקים אולי מוכרים כדורי ויאגרה מזויפים שמי יודע מאיפה הם מגיעים ומה הם מכילים, ועם כל זאת הוא עדיין לא מתפקד ובטוח שאין לו תקנה ולעולם לא יצליח להגשים את המטרה. היא מבקשת מתחננת לטפל בבנה שהיא חוששת בכל פעם שהוא יוצא מהבית האם ינהג שטוף אלכוהול? האם יפול למדמנה? היא אובדת עצות והוא לא משתף פעולה.
טיפול מיני בעזרת סרוגייט בדרך כלל יינתן לנשים או גברים יותר בוגרים שאין להם בני זוג שילוו אותם לטיפול. אולם במקרה הזה היה ברור שאין זמן, שהבחור בסכנה וכל מי שעובר בדרך בה הוא נוהג מסתכן בלי כל ידיעה. היה ברור שהוא במלכוד שרק תחושה של ביטחון בתפקוד שלו תוציא אותו משם, וזה צריך לקרות מהר ובאופן ברור וחד משמעי.
חן הסרוגייט לקחה אותו לטיפולה למרות שהיא מבוגרת ממנו כמעט בעשור, הוא נפגש איתי ואיתה בכל שבוע פגישה. בחמישה עשר טיפולים הוא למד להרגע, למד לענג אישה ולהתענג על ידה, למד לדבר ולשתף ברגשות, לא להתבייש בגופו הרזה ולהרגיש נוח עם גופה הבשל. לא להיגעל מריחות ורטיבויות, לא להרגיש מבוכה כל כך גדולה, ולהתמודד גם אם מפעם לפעם הזקפה לא ממש מלאה.
נפסקה השתייה המוגזמת, נפסקה ההמנעות החברתית , הוא התגייס לצבא ומאז אין לי שמץ מידע.
לכל כלל יש יוצאים מהכלל,
לפעמים עדיף שהורים לא מתערבים ולפעמים להפך
ויש מתמכרים שיוצאים מזה
נער עם פגיעת ראש טראומטית
בהיותו בן 10 הוא רץ עם חבריו שכח דבר מה ורץ בחזרה אלא שהכביש עמד בדרכו – הוא הגיח בהפתעה ונפגע על ידי מכונית שעברה, שבועות בטיפול נמרץ עברו על הוריו בהמתנה ותקווה, חודשים של שיקום בבית לוינשטיין קודם במחלקה של נפגעים שבהכרה מעורפלת ואחר כך במחלקת הילדים, עושה צעד קדימה בקושי, ונסיגה, וכל התקדמות דורשת עבודה מרובה. וההורים מתנדנדים בין יאוש לתקווה.
הוא חוזר לביתו לא הילד שיצא, הוא לא חוזר לכיתה ממנה נקרע, החברים נעלמים באים רק לפי בקשה, וממילא אין זמן לא לו ולא למשפחה. הוא עובר לחינוך המיוחד, הוא משלים שעות טיפול לאחריו, והם כולם מותשים בסוף יום של מאמץ.
השנים נוקפות וההתבגרות לא ממתינה, היא אפילו מתעתעת ומקדימה את זמנה, הגיל נוקף ומתקדם הגוף נראה כשל בוגר אבל הנפש לא מתפתחת היא נשארה כמעט איפה שנפגעה, ההורים מטפלים בו כמו ילד בן שנה, מחליפים חיתולים, מאכילים ומנקים מרימים משכיבים הוא עושה מעט אבל רק בהשגחה.
השיעור מתפתח, הקול משתנה, הוא כבד מנשוא, ובזמן רחצה מופיעה לה זקפה מביכה. ההורים נבוכים, הוא נהנה מעט, הוא באי שקט תמידי, מחפש מוצא לדחפים המתפתחים, למרות שההורים מתעלמים ככל שרק יכולים. ואז מגיעות הודעות מבית הספר, מהפעילות של אחר הצהרים, הוא שולח ידיים, הוא נוגע איפה שלא מקובל, בבנות הכיתה במטפלות ובמורות, כל הניסיונות להתעלם בתחילה, להפסיקו בהמשך, להסביר ללמד לא מצליחים והוא הופך להיות למטרד, כולם מתרחקים, נמנעים מלהיות בקרבתו מה שרק מעצים את הצורך שלו. הוא פונה כבר לחברות של אחותו, ולא נמנע אפילו מחברות של אימו.
הוריו מגיעים אלי מבוישים, מפוחדים מה יהיה, הוא נעשה גדול בעל כוח, וההתנהגות הזו דוחה את כולם וגם להם כבר לא נעים, איך מתנהגים מה עושים.
מדובר בגבר בן 21, במלוא אונו שלא מוצא דרך להביע את רגשותיו ויצריו, הוא מחפש מגע, מחפש אהבה, מחפש פורקן ולא מוצא דבר, בשיחות הפשוטות שאפשר לנהל איתו אפשר להתרשם מההתרגשות הרבה שאופפת אותו כשמשהו מתייחס ישירות למצבו. הוא מתאר את העוררות שתוקפת אותו למראה אישה/נערה, ולא יודע איך לנהל את הזקפה הנעימה/מטרידה. הוא רוצה בקשר עם נערות הוא רוצה חברה כמו לאחיו ולבן דודו, הוא רוצה לחבק והוא רוצה שיחבקו אותו. בתמימות ובפשטות הוא מסביר את התסכול, לא מבין למה כל מי שמתנחמדת אליו בורחת ממגע איתו.
פה מתחיל טיפול ובעיקר חינוך, קודם כל מגדירים את המצבים השונים, אחר כך נותנים פתרונות מתאימים לו יותר או פחות, מלמדים גבולות ללא מבוכות, מלמדים איך להיות יעילים בתנועות ואם צריך משתמשים באביזרים מותאמים כמו לאוכל, רחצה, תנועה או כתיבה יש אפשרות להתאים גם ויברטור לכל מגבלה.
ככל שהוא לומד יותר לנתב את פורקנו באופן מותאם ובא על סיפוקו, הוא משתף פעולה יותר עם גבולות שניסו קודם ללמד אותו, הוא פחות לחוץ, פחות מטריד ומאפשר לעצמו לקבל חיבה כי הוא פחות מפחיד את כל הסביבה.
אז חשבתן שכשההתפתחות הנפשית מוגבלת גם היצרים נרדמים?
וחשבתן שמי שמוגבל שכלית מסוכן לסביבתו?
וחשבתן שאי אפשר ללמד אנשים מוגבלים שכלית?
אז טעיתן!
הורים לילדים שיצאו מהארון
היא הגיעה לקליניקה נסערת, לבושה במיטבה, בדרכה לאוניברסיטה להרצאה – שם היא עובדת בין השאר, כחלק מצוות ביה"ס לכלכלה. בן זוגה לא ליוה אותה כי "הוא הרוס" להגדרתה.
היא לא ישנה לילות, היא משוחחת עם ביתה ובן זוגה שעות ארוכות, הוא לא יודע את נפשו מרוב בושה, לא במשפחתנו, לא בחברתנו, האם יש מוצא.
ילד הפלא שגדל בביתם, שכל השנים ראו אותו בחברת בנות, שהשקיעו רבות בחינוך שלו, שאמור להתחיל לעבוד במפעל המשפחתי, הילד הטוב שלהם שלא עשה בעיות כל השנים – יצא מהארון!!.
הוא בטוח בעצמו, אין לו יותר שאלות, הוא בדק, הוא יודע, הוא כבר הרבה זמן בעניין – והם פשוט לא ידעו ולא חשדו ולכן לא עצרו את השבר. אחותו כבר יודעת זמן מה היא אשת סודו, חבריו הקרובים גם הם כבר יודעים, וההורים, בעיקר האב לא יודעים לאן יוליכו את הבושה. האם מגיעה אלי בשמו של האב, היא עוד איכשהו מוכנה לחפש דרך שבה תוכל לחיות עם הידיעה החדשה, אבל בן זוגה – אין עם מי לדבר , מבחינתו מוטב שהילד ימות מאשר יהיה הומוסקסואל. הוא לדבריה לעולם לא יוכל לקבל את המצב, לא יוכל לעמוד מול משפחתו או חבריו, והיא נקרעת בין בנה ובין בעלה עד שאינה יודעת מה לעשות.
הקשבתי בסבלנות לשתף דיבורה שלקח כמעט את השעה כולה, נתתי לה לבכות, לכעוס, להאשים ולהרגיש אשמה, לרוקן עד כמה שאפשר את המטען שאיתו נכנסה. הסצנה הזו חוזרת על עצמה אינספור פעמים, הורים המומים, מול ילדים/נערים/בוגרים נחושים. הנערים עברו תהליך ארוך בדרך כלל, התלבטויות, השתייכויות ונסיגות, התנסויות כאלה ואחרות ובסוף גיבוש לכיוון מסוים, שאחריו יתחילו להרחיב את המעגל. קודם בין החברים שהם מזהים שכמותם, ואחר כך לחברים טובים סטרייטים, לאח או אחות קרובים וכן הלאה.
ההורים גם אם היו להם סימנים התכחשו לא רצו לדעת, לא לדאוג, והידיעה נוחתת עליהם כרעם ביום בהיר. מעטים הם ההורים שיכולים ברגע דרמטי זה להגיב בנעימות, בקבלה, בעידוד ובתמיכה. גם אם הם ממש נאורים, עצם השינוי בציפיות, בדרך שבה הם תופסים את בנם, דורשת מהם התארגנות קודם כל בינם לבין עצמם. האם הם מרגישים אשמה? האם העובדה הזו מציפה מאבקי כוח ביניהם שהיו לאורך השנים בעת גידול הילדים? האם לאבא יש חששות בשל חוויה הומוסקסואלית או פנטזיה הומוסקסואלית שהוא זוכר ומעולם לא דיבר על כך עם אשתו?
היא כמובן הגיעה כדי לקבל מידע אם אפשר לשנות את "רוע הגזרה", אם אפשר להשפיע לשנות את הנטייה המינית, שלטענתו כבר התגבשה. לבנם אין כל רצון להשתנות, הוא מרגיש נוח יחסית בין חבריו, והעתיד בגיל הזה לא מטריד אותו כפי שהוא מטריד אותם.
הזמנתי את שניהם לבוא לכמה שיחות, להבין, להשיח, למצוא דרך להתמודד. רובם מסרבים, מתכנסים בכאבם, הם לא רוצים בשלב מוקדם כל כך להתמודד, הם רוצים לשנות, לכפות, להפוך, להיאבק. קשה להם זה מובן, הבית יעבור טלטלה קשה, ובסוף תבוא הקבלה גם אם בהתחלה זה ממש לא נראה.
אז חשבתם שהורים תמיד נכונים לקבל את ילדיהם?
וחשבתם שהאבות הם החזקים?
וחשבתם שהורים יודעים לקבל עזרה?
לא כשהמצוקה באמת קשה.
הומוסקסואליות מסתתרת מאחורי וגיניסמוס
הם הגיעו מבויישים בשנות השלושים, הם נשואים כבר שנה וכמה חודשים ואינם מקיימים יחסי מין, היא רופאה שעדיין עושה תורנויות, והוא עוסק בהיי טק ונמצא בנסיעות רבות, הם חברים נפלאים, נפגשים רק לעיתים בעיקר בשבתות וחגים כי הם גם דתיים. לשאלתי למי מהם זה מפריע – היא ענתה שלה, הוא כל כך עייף ולחוץ שהדבר ממש לא מלחיץ אותו. הוא טוען שניסה כמה פעמים ולא הצליח והפסיק לנסות גם כי הוא דואג לה שלא תסבול וגם כי לו, לא ממש נעים לעמוד בכישלון שהוא חווה בכל פעם שמנסה.
כשבדקתי מה בדיוק קורה כשהם מנסים התברר שהיא כנראה נרתעת, חוששת , נבהלת , והוא מיד נסוג ומוותר, מאבד את הזקפה, גם אם היא מעודדת אותו להמשיך ולהתעקש.
התמונה הזו כבר ממש מוכרת אפילו לכן, האישה כנראה עם ווגיניסמוס ובן הזוג האוהב והרגיש לא רוצה להכאיב ולא יכול לגרום לה סבל. הוא מעדיף אפילו לאבד זקפה או לקיים יחסי מין בחוץ ובלבד לא להרע לבת זוגו. הסברתי להם את הבעיה והתחלנו בטיפול הקלאסי של שיחות איתה בעיקר אך גם איתו מפעם לפעם, פיזיוטרפיסטית מומחית לשרירי הנרתיק ובמהרה היא היתה מוכנה להתחיל לקיים את המצווה. בפעמים הבאות שהיגיעו ראיתי שהם מתמהמהים – בהחלט לא מתאים לזוג צעיר שרוצה בילדים. הם ביטלו פגישות, וכשניסיתי לבדוק מה קורה ומה הבעיה קיבלתי תרוצים של "עייפות" ו "לא ממש יצא" חיכיתי עוד שבוע כדי להיות בטוחה והפרדתי שוב בין שניהם בכדי לרדת לעובי הקורה.
התמונה שהתבררה עכשיו הייתה בהחלט שונה היא המשיכה להכחיש ולא יכלה לתת מענה למה הם לא מקיימים יחסים כשהיא עכשיו ממש יכולה. לא הרגשתי שהיא מונעת את האפשרות בדרכים עקיפות ואז חיכיתי לפגישה איתו שנדחתה עוד ועוד אך בסוף התקיימה. לאחר מספר שאלות ישירות הוא "יצא מהארון" וסיפר על בן זוג בעבודה, שהיא יודעת מהעבר אבל לא שזה נמשך גם עתה. הווגיניסמוס שלה פתר לו בעיה, משך זמן, ואין לו כל עיניין להתמודד עם ההצלחה שבשבילו היא בעיה הוא בכלל חשב שזה יקח הרבה יותר זמן. בדקתי איתו אם הוא הולך לשוחח איתה "ברחל ביתך הקטנה" ולשים על השולחן את המצב כי אני לא יכולה להמשיך לשמש לו יותר כסות וכי זה לא הגון כלפיה. היא השקיעה היא רוצה הריון, היא לא יודעת איפה היא נמצאת והיא לא יכולה לקחת החלטות נכונות לגבי העתיד שלה. הוא ספר על ההחלטה הקשה להתחתן, על הידיעה שזה הולך להיות קשה, ועל כך שספר לה והבטיח שיתנזר מהחיים ההומוסקסואלים שלו – והוא באמת התכוון, רצה להאמין שזה פתרון נכון, אך לא עמד בדבריו.
הטלפון הבא היה שלה – היא רצתה לבוא לשיחה נוספת בעצמה, מה היא תעשה? מה איתה? אם תספר היא תפגע בו פגיעה אנושה הוא לא יוכל להראות את פניו במשפחה ובחברה – והיא אוהבת אותו,
אם לא תספר ותתגרש – איך היא תראה? איך תסביר שהיא עדיין בבתוליה?
מה זה אומר להישאר נשואה לגבר הומוסקסואל ולהכנס להריון בהפריה?
מה זה אומר לא לקיים יחסי מין כל חייה? האם תוכל לעמוד בזה?
אז חשבתם שכשאישה מגלה שלבן זוגה יחסים הומוסקסואלים היא עוזבת? במקרה הזה היא עברה הפריה הא דוחה את ההתמודדות שלה, וממשיכה לשתף פעולה עם הסוד שלו.
וחשבתם שכשמגיעים לטיפול אומרים את כל האמת?
וחשבתם שכל מי שמגיע לטיפול באמת רוצה להרפא?
אז טעיתן!
איברי מין מסוכנים
ג'ון ומרי היו הזוג הראשון שטיפלתי בהם עוד בהיותי מתמחה בניו יורק. המדריך שלי, גניקולוג שפרש לפנסיה, סיפר לי אז שהחליט להיות מטפל מיני כי זה המקצוע היחיד שמרגש כמעט כמו להיות מיילד. הוא טען שכמיילד הוא הרגיש שיש לו חוזה עם אלוהים ושניהם ביחד מביאים תינוקות לעולם כמטפל מיני הוא מביא אושר לזוגות סובלים.
אז נחזור לג'ון ומרי שני יהודים צעירים בשנות השלושים לחייהם, ג'ון עובד כמובן באחד מחברות הברוקרים הגדולות של מנהטן ומרי עובדת באחת מחברות הפרסום. לשניהם אורח חיים היסטרי של עבודה מלחיצה מבוקר עד לילה, עם משפחות יהודיות שמצפות שיתחתנו ויביאו נכדים, עם חברים שמספרים לאן הם נוסעים לטיולים ומה הם קונים. כמו שאר חבריהם גם ג'ון ומרי מבלים בבארים אפופי עשן מחפשים בני זוג – מה שלא היה קל לשניהם בשל המראה הלא כל כך אטרקטיבי במושגים ניו יורקים של שניהם. גם כשמצאו זה את זו לא במהרה היו מוכנים להתחייב ולהתמיד.
מרי אישה די נוירוטית שהולכת לשרינקית שלה פעם בשבוע ובכל זאת עוד לא קיימה יחסי מין.
ג'ון התחיל גם הוא בהשפעת מרי ללכת לטיפול, כי היא שכנעה אותו שזה שהם לא מקיימים יחסי מין כנראה קשור בו ( היא שכחה לציין באוזניו שהיא גם לא קיימה יחסי מין עד עכשיו, אבל לדעתה לה יש סיבות מוצדקות)
הטיפולים של שניהם קידמו אותם בהכרות שלהם עם עצמם אולם את בעיית יחסי המין לא פתרו. שנה חלפה – ההורים מבקשים שיגיעו להחלטה אבל שניהם יודעים שלא יוכלו להחליט עד שלא יתמודדו עם הסוד שלהם.
וכך נפגשנו: המדריך שלי ואני כזוג מטפלים מול זוג מטופלים. בפגישה הראשונה שוחחנו ביחד וראינו את התמונה הכללית, לאחר מכן נפגשתי ביחידות עם מרי בעוד המדריך שלי נפגש עם ג'ון.
לפני הפגישה הבאה שלנו עם הזוג נפגשנו להחלפת מידע ותכנון הפגישה הבאה ומה ששמענו מעבר להסטוריה האישית של כל אחד מהם, ולמבנה משפחות המוצא של שניהם, היה מדהים. ג'ון בפנטזיה שלו לא יכול לחדור למרי כי אם הפין שלו יכנס לנרתיק שלה הוא לא יצא משם לעולם. בדמיון שלו הנרתיק שלה בנוי כמו צינור מטחנת בשר וברגע שיכנס לשם הוא פשוט יטחן. היא לעומתו מדמיינת את הפין שלו כמו כידון שכשיחדור אליה ישסף אותה מבפנים, יכאיב לה והיא תדמם אחר כך למוות.
ובכן הכיוון של הטיפול היה ברור, התמודדות עם מיתוסים כמו "וגינה דנטטה" הנרתיק עם השיניים שקיים בתרבויות שונות וגברים לא מעטים חוששים ממנו. ועם הדימוי התרבותי הגברי שהפין הוא ככלי נשק שתפקידו להכניע את האישה ולבתק בעוצמה את בתוליה.
העבודה הזו נעשית גם בתהליך קוגניטיבי חשיבתי של הפעלת שיקול דעת המרגיע את החרדה הלא רציונאלית והלא נשלטת וגם על ידי תרגול שבו שניהם חווים הלכה למעשה שלפנטזיות שלהם אין ידיים ורגליים. שלושה חודשים אחרי הפגישה הראשונה עם שניהם ג'ון ומרי כבר קיימו יחסי מין. האם הם התחתנו לאחר מכן? לא תמיד אני זוכה לדעת, מרבית המטופלים משתדלים לשכוח שהיו בטיפול, שהיו צריכים עזרה של מטפל/ת כדי לעשות דבר כל כך טבעי ש כ ו ל ם עושים "בקלות "
אז חשבתן שאנשים נאורים לא מושפעים מאמונות טפלות?
וחשבתן שהשכל שלנו מגן עלינו?
חשבתן שדימויים גסים ושובניסטים הם נחלתם של פרימיטיבים?
ושהדימוי של הפאם פאטאל עבר מהעולם?
אז טרם!!
גבר הולך לאיבוד…
איגור עלה לארץ כשהיה בן 20 עם הוריו ואחותו הקטנה.
הוא גדל במשפחה שמרנית שעוטפת ומלחיצה. המעבר לארץ היה קשה לו כי גם בברית המועצות לא היה חברותי במיוחד, אלא ששם תמיד היה הסבר – הוא יהודי ולכן לא מתחברים אליו. אבל פה כבר לא היה מאחורי מה להסתתר, הוא הלך ונסוג הלך והצטמצם עד שאושפז באישפוז יום פסיכיאטרי למשך שנים ארוכות. אלי הגיע כשכבר השתפר, החל לעבוד, לאחר שהתמחה במחשוב, הוא כבר גר לבד בדירה סגפנית, כשהוא שומר על ניקיונה בצורה מוגזמת ועדיין חולנית. הוא מגיע בהמלצתה של העובדת הסוציאלית שחושבת שאם הוא יפרוץ את מחסום הזוגיות הוא ירגיש ממש כמו גבר בריא, הוא יזקוף את הראש ואפשר יהיה לאמר שתהליך השיקום הושלם.
מגיע אלי לטיפול גבר מדהים, עם מבטא רוסי כבד אך עם חוש הומור שמחפה על קשייו הניכרים, כשאני לומדת להכיר אותו ורוכשת את אמונו הוא מספר ש"עם נשים הוא לא מסתדר, הן תוקפניות, תמיד נגדו, תמיד בקורתיות". אם זו הקופאית בסופר היא תמיד תטעה בעודף, ואם זו שכנתו לספסל באוטובוס היא תמיד תיקח חלק גדול יותר מהכסא. ובכלל אם הוא יקיים בערב יחסי מין באילת ויכשל ולמחרת יטוס לניו יורק, כל נשות ניו יורק תדענה על כשלון האתמול – כי לנשים דרך להעביר מידע באופן לא מודע – זו רמת החרדה שאיתה הוא מסתובב ולא פלא שכל אישה שמתקרבת אליו הוא מיד תוקף אותה כאמצעי הגנה.
התחלנו בתהליך ארוך ובונה אמון, בלמידה מפורטת על מהותן של נשים, עם התנסויות מוגבלות בסביבות בטוחות, שיחווה חויות חיוביות עם נשים שאינן תוקפניות, שאינן רוצות ממנו דבר ולא מעבירות ביקורת גם כשהוא נכשל. התהליך היה ארוך ונמשך לסרוגין שנים רבות עם הפסקות. לאט לאט הוא החל מדבר עם נשים, נכנס לשיחות עם קולגות, עם נשים מוכרות ויציבות. במשך הזמן נכנס לאתרים ברשת אך בחר לעצמו נשים מוזרות ונכנס למערכות יחסים די מדאיגות עם גוונים סדו מזוכיסטים ברורים, אך יחד עם זאת הוא הרגיש נחשק, הרגיש בטוח, והיה מוכן להתנסות בצורה מוגבלת וידועה מראש כמו שתמיד קורה בסצנות מתוכננות מראש באוכלוסית ה BDSM.
חלפה עוד שנה כשאני מתלבטת אם לתת לו להמשיך או לעצור את הכיוון הזה, מנסה לעודד ולהדגיש את החיובי שבבחירתו מתוך כוונה לחזק אותו ולהימנע מכל ביקורת לכיוונו. ואז הוא מגיע עם בשורה חדשה, הוא מצא בת זוג שנושקת לארבעים כמוהו, לגמרי רגילה, אשת מקצוע עצמאית ונחמדה שמתה להתחתן איתו ולהקים משפחה. הוא לא ידע אם להאמין לכל הטוב הזה שנפל עליו – ואנחנו רק חששנו שמרוב חרדה הוא יגלוש חזרה לחשדנות שאפיינה אותו בתחילה. אך לא, הוא נכנס לתוך הקשר עם הרבה התלהבות ושמחה, הם התחתנו כשהיא בהריון והוא נראה יציב יותר משאי פעם היה. בשנים הראשונות עוד עקבתי ושמעתי, ואז נמוג…..
אז חשבתן שגבר לאחר התקף פסיכוטי לעולם לא יצליח להשתקם ולהקים משפחה??
וחשבתן שנשים תמנענה מלהקים משפחה עם גבר עם הסטוריה של מחלת נפש?
אז טעיתן עוד פעם!!
כוח הניחוח
כשיצאתי לקבל אותו בחדר הקבלה הרגשתי מיד בגל סירחון לא נעים, התעלמתי, התרכזתי במראה פניו של הגבר הצעיר שחיכה.
נכנסנו לחדר פתחתי את החלון מיד והתחלנו בתהליך האבחון וההכרות.
עשיו בחור צעיר מגרד את השלושים עשה דרך מרשימה בחייו. הוא בא ממשפחה דלה , למד את דרכו במעלה הסולם החברתי, הוא כבר בכיר בחברה תחרותית ומצליח, הוא קנה לעצמו דירה כשלהוריו עוד אין אחת כזו, יש לו מכונית והוא נוסע לחול ומגשים כל חלום ילדות שהיה לו. הוא גם סולל את דרכם של אחיו ומשמש דוגמא ונחת גדולה להוריו.
אלא מה חסר בתמונה הוורודה – עשיו מעולם לא הצליח לממש קשר, כל דייט מסתיים במפח נפש, בטלפון השיחה קולחת, במיילים הוא מתקשר נפלא והבנות שמחות לפגוש בו אלא שכל דייט הוא אירוע חד פעמי. הוא לא מבין איך הוא מצליח להבריח את כל ההזדמנויות שנראות כל כך אמיתיות ומתנפצות ! ולכן הוא חושב לאחר שקרא את האתר שמה שהוא צריך זה טיפול סרוגייט.
לאחר האזנה של כמעט שעה שאלתי אותו אם אני יכולה להיות ישירה? ענה מיד שכן
שאלתי שוב והוא ענה שמוכן להתמודד עם כל דבר ובלבד לשנות את המצב.
שאלתי אותו להרגלי הנקיון שלו – והוא סיפר לי על מנהגי הנקיון בביתו, מתקלחים פעם בכמה ימים כשלא קר מידי, מחליפים בגדים פעם בשבוע, ולא משתמשים בשום סבונים ריחניים, דאודורנטים, אפטרשייבים שלא לדבר על בשמים.
שלחתי אותו הביתה עם כמה משימות: להתקלח יום יום לפחות, בכל פעם שהוא מתקלח יסתבן מהמסד עד הטפחות ויחליף את כל בגדיו התחתונים והעליונים גם אם הם נראים בעיניו ממש נקיים. יערוך ביקור באחד הפארמים ויבקש מאחת העובדות לבחור לו דאודורנט ואפטר שייב שהייתה בוחרת לבן זוגה, להמשיך משם לאחת הרשתות הגדולות ולבקש מהמוכרת להלביש אותו בשתי חליפות בגדים כמו שהיתה בוחרת לחבר שלה. עיניו נפתחו לרווחה..ובמשך שבוע ימים להשתמש בכל מה שקנה לעבודה.
בפגישתנו השניה כבר פגשתי בחור אחר. הכניסה לא הסריחה, ובמקום גבר מחוק וכמעט לא נראה עמד בחור נאה , שמיד סיפר שבעבודה הוא מקבל מחמאות על ימין ושמאל (הם בטח הודו לי על שינוי מצב הריחות בסביבה).
ביקשתי שיחזור לדייטים שלו ונראה עכשיו מה קורה. חשבתי לעצמי שיתכן ויש עוד משהו חבוי שלא ראיתי מתחת לשכבות הלכלוך והריח אבל אולי לא, וזה עומד להיות הטיפול הקל ביותר בחיי.
כעבור חודש של מעקב הוא הגיע לבשר לי שיש לו חברה שעוברת לגור איתו בביתו החדש וביחד הם ירהטו את הבית. הוא כבר הבין שבתחום הזה כדאי לו לא לסמוך על עצמו.
אז חשבתן שהפרסומות משפיעות על כולנו?
וחשבתן שמשהיא מחברותיו לעבודה צריכה הייתה מזמן לאמר מילה?
ואולי אחת מהדייטים שלו היתה אמורה לראות את הגבר שמאחורי מסך הריח?
שוב טעיתן!
אין כניסה
יעקב ורחל הגיעו לאחר שהיו שנה יזיזים, תשע שנים חברים ושנה נשואים אך עדיין לא מקימים יחסי מין (בחדירה). כן שנים ארוכות הם עינגו אחת את השני, הביאו אחד את השנייה לאורגזמה בדרכים שונות שנבחרו והועדפו על ידי שניהם – אבל חדירה לא רק שאי אפשר היה לעשות אלא אסור היה אפילו לדבר – כי אז רחל הייתה מתבאסת לגמרי!
לשאלתי מה עשו כל השנים הללו מבחינת ניסיונות להתמודד עם המצב?? אז כן הם פנו למרפאה לטיפול מיני אבל הרופא שם היה אגרסיבי מידי לטעמה ואפילו לטעמו והם נותרו בטראומה עוד שמונה שנים בלי ניסיונות לטפל.
ומה קורה איתך יעקב? כן גם הוא היה בטראומה והוא כל כך אוהב את רחל שלא רצה להלחיץ אותה וקיווה שכשתסיים ללמוד את תוכנית הלימודים המלחיצה שלה (רפואה), והוא את שלו (הנדסה) יתפנו לשפר את המצב.
פה ושם בחופשות וכשרחל שתתה, הייתה מעין חדירה קלה שרחל אפילו לא חשה בה, אבל כשהיה מציע לה לנסות מיד התכווצה לפעמים אפילו בכתה וכל הערב נהרס – אז עדיף כבר לא לנסות.
אז למה עכשיו בכל זאת באתם? כי אנחנו מתים לילדים, כי החשק המיני שלנו ירד, כי כבר לא בא לנו מה שעשינו בעבר – זה מרגיש לנו כבר לא זה, והעיקר החברים שלנו כבר יולדים וגם אנחנו רוצים!
רחל נמצאת כעת בעיצומו של תהליך בו היא עובדת עם פיזיוטרפיסטית מומחית לשרירי הנרתיק. היא לומדת לא לחשוש מהפות שלה דרך ההכרות איתו ועם תחושותיה הפנימיות, היא לומדת לקרב את יעקב אל הפות שלה ולא לחשוש מהמגע שלו בפות. היא לומדת תוך כדי גם לסמוך עליו שלא יפגע בה.
שניהם ביחד פוגשים אחת לשבוע מטפלת מינית שמדריכה אותם כיצד לתרגל בבית ביחד את מה שרחל לומדת עם הפיזיוטרפיסטית ובעיקר עובדים על העכבות של שניהם. לכל אישה עם וגיניסמוס יש בן זוג שמשתף פעולה מתוך החששות שלו לחדור ואלה עולים בטיפול. למרות שליעקב היו יחסי מין מלאים עם בנות זוג קודמות אל רחל אהובתו הוא העדיף שנים ארוכות לא לחדור.
אז חשבתן שאין יזיזים ללא יחסי מין מלאים?
וחשבתן שגברים לא ישארו עם אישה ש"לא נותנת"?
ושלא יתכן קשר רציני אוהב ועמוק ללא יחסי מין?
ושאי אפשר להנות זה עם זו גם ללא חדירה?
טעיתן!!
נמרה בחורף
דחוף דחוף ביום שישי בבוקר נכנסת אלי למרפאה אישה בגיל די קרוב לעמידה, היא נסערת מדברת בשברי משפטים, אני סבלנית מאזינה – עוברת חצי שעה ואני עדיין לא ממש מבינה. "היא רוצה דברים קונקרטיים, היא רוצה עצות מדויקות, היא מוכנה לעשות ה-כל, היא לא כמו שהיא נראית " (היא נראית כמו אישה בגילה שרוצה להראות פחות מעצמה) ולאט ממש לאט מתגלה התמונה.
בעלה (בן זוגה) "איש גבה שנים" שאנחנו רואות אותו בטלביזיה ובעיתונים חדשות לבקרים, מצא אישה אחרת הרבה יותר צעירה שעושה לו מין אוראלי שהיא מעולם לא עשתה וגם לא קיבלה. הוא עזב את הבית, הוא לגמרי השתגע – לדעתה, העולם התהפך, הילדים לצידה, הוא נבהל ודי מגשש את הדרך חזרה.
היא כל היום על הטלפון עם חברותיה מטכסת עצה, ובעצתן היגיעה אלי לקבל עוד מעט עזרה.
עכשיו היא קבעה להם לצאת לחופשה והיא רוצה שיחזור משם בטוח שעשה את המעשה הנכון לבחור בה בחזרה. היא רוצה להראות לו, היא רוצה להראות לה – לצרתה, אבל אין לה מושג איך להיות נמרה במיטה (זו הפנטזיה שלה לגבי מה שעשתה לו המאהבת – או שזה הרושם שהוא נתן לה כדי להצדיק את מעשהו).
כשניסיתי להבין איך נראים נישואיהם, האם היה דיבור על למה הלך? ולמה הוא חוזר? איך היא מרגישה ומה היא רוצה? מה כדאי אולי לשנות עכשיו כשיש הזדמנות לעשות איזה בדק בית ? האם היא גם לוקחת אחריות על מה שקרה בניהם עכשיו? כל ניסיונותי עלו בתוהו, היא היתה ממוקדת מטרה, נחושה בדעתה שאם תדע כמה טריקים מיניים במיטה כל השאר יסתדר ויחזור על מקומו, "בעלה" יהיה מרוצה יחזור לחיק משפחתו וזה כל מה שהיא רוצה, כי הכל היה טוב עד לרגע שהתהפכה עליו דעתו.
לא היה טעם להסביר לאישה בשעת משבר שמה שהיא עושה לא יביא את הגאולה – ואולי אני לומדת שלא כל אחת רוצה להגאל, שאולי מה שהכי חשוב לה היה השקט והשלווה שתחזור למשפחתה. איכות חייה עם בן זוגה ממילא כבר מזמן לא התקיימה או לא היתה ולזה היא רגילה. הוא בעסקיו שלוקחים את כל זמנו כך היא חשבה, היא עם חברותיה, ילדיה ונכדיה. יש אירועים משפחתיים ויש הרבה אירועים חברתיים, מתארחת מארחת כולם חושבים סביבה שהיא בת מזל, אז למה שהיא תרגיש אחרת?
הצעתי לה לקנות כמה ספרים, הושבתי אותה ליד כמה קלטות הדרכה, את חלקם השאילה לביתה להתבונן שוב ושוב עד שתרגיש נוח לבלוע את הגלולה. שוב הגיעה אלי לברר עוד כמה פרטים שלא ידעה – למשל אם אורגזמה היא עיניין שהיא צריכה לתת עליו את דעתה? ומאז נעלמה.
הזדמנות לי ולקולגות שלי ללמוד שלא כל הזוגות צריכים אינטימיות! (מהי בכלל המילה הזו?)
שלא כל הזוגות רוצים לדבר על משברים ולפתור אותם!
ואם חשבתם שבגיל 60 או 70 אי אפשר לתת פעם ראשונה מין אוראלי – אז טעיתן!
מה ההבדל בין סקסולוג למטפל מיני מוסמך?
אכן יש בעיה בהגדרת המקצוע. כל מי שעוסק במיניות האדם יכול לקרוא לעצמו "סקסולוג". אפילו מי שהחליט להתפרנס ממתן הרצאות על מיניות. ואכן יש בעלי מקצוע רבים שמכנים עצמם "סקסולוגים". למעשה אין מגבלה חוקית על השימוש בתואר.
יש מי שמכנה עצמו "סקסולוג" ומתכוון שבמסגרת המקצוע שלו הוא מתמקד בנושאים של מיניות. למשל, יועצים חינוכיים בבתי ספר. הבעיה מתחילה כשמדובר בטיפול רפואי או פסיכולוגי. רק מי שיש לו רשיון או אישור מתאים רשאי לעסוק בטיפול ממש. והכוונה לרופאים, פסיכולוגים קלינים ועובדים סוציאלים קליניים ב-ל-ב-ד!!!!